זהר

צ) אלא רזא הכי הוא ודאי, וישראל מקדשי לתתא, כגוונא דמלאכי עלאי לעילא, דכתיב בהו, וקרא זה אל זה ואמר קדוש. וכיון דישראל קא מקדשי, סלקי מתתא לעילא יקרא עלאה, עד דאסתלק ו׳ רזא דשמים עלאין לעילא. כיון דאינון שמים אסתלקו לעילא, נהיר ההוא קדש בהו, וכדין אקרי לעילא קדוש. ולבתר נהיר ההוא נהירו עלאה, על כורסייא דאיהו שמים. ואינון שמים תייבין לדוכתייהו, ומתיישבו ביה בההוא נהירו, וכדין אקרי קדוש. לבתר נחית ההוא נהירו, עד דנטיל כלא חד צדיק עלאה, דרגא יקירא לקדשא כלא לתתא. כיון דאיהו נטיל כלא, כדין אקרי קדוש. ודא איהו רזא דכלא.

פירוש הסולם

צ) אלא רזא הכי וכו׳: ומשיב, אלא הסוד כך הוא, ודאי שישראל מקדשים למטה, כעין מלאכים העליונים למעלה, שכתוב בהם, וקרא זה אל זה ואמר קדוש, וכיון שישראל מקדשים, הם מעלים ממטה למעלה את הכבוד העליון, שהוא ז״א, עד שעולה הו׳, שה״ס השמים עליונים, למעלה, לאו״א עלאין, וכיון שהשמים עולים למעלה, מאיר בהם קדש ההוא, שהוא או״א עלאין, ואז נקרא ז״א שעלה למעלה, קדוש. באפן, שגם קדוש הראשון, סובב על ז״א, אלא על ז״א שעלה לאו״א עלאין. ואח״כ מאיר אור ההוא העליון מאו״א עלאין אל הכסא שנקרא קדוש קדוש קדוש, והיה צריך לומר שחזרו למקומם, כלומר, אזור שירדו השמים, שהוא ז״א מאו״א עלאין עם הקדושה שקבלו, ובאו למקומם למטה, שנעשה כסא לאו״א, ומתישבים באותו האור, ואז נקרא קדוש. דהיינו קדוש הב׳. ואח״כ יורד אור ההוא, בתוך ז״א, עד שמקבל הכל צדיק אחד עליון, שהוא מדרגה יקרה לקדש הכל למשה, שהוא יסוד דז״א המשפיע למטה למלכות, כיון שמקבל הכל הוא נקרא קדוש. וזה הוא סוד הכל. באפן, שקדוש הא׳, הוא ז״א הנמצא במקום או״א ומקבל מהם. וקדוש הב׳, הוא ג״כ ז״א, אלא אחר שירד מאו״א ובא למקומו. וקדוש הג', הוא יסוד דז״א המשפיע למלכות.