זהר

צ) אלין נפקין דיהיב לון מלכא בעותהון, הא אחרנין קא דפקי לתרעא, מארי דברית מילה, ואמרי אדני שפתי תפתח. זכאין אינון ישראל, דאינון רגלין דשכינתא, דקמת עלייהו בצלותא בעמידה, דאיהי ודאי עלייהו תפלה מעומד, וקמת עלייהו בגלותא.

פירוש מעלות הסולם

צ) אלין נפקין דיהיב וכו': אלו יוצאים, שנתן להם המלך בקשתם, הרי אחרים הדופקים בשער, והם בעלי ברית המילה, שהם מרכבה למדת היסוד, ואומרים אדני שפתי תפתח. אשריהם ישראל, שהם רגלי השכינה היינו מלכות, שעומדת על ידם בתפלה, בעמידה, היינו בהארת ג״ר, כי לאחר התפלה המוחין מסתלקים (עי׳ שער הכונות ענין התפילין דרוש ה׳) שהיא ודאי על ידם נקראת תפלה מעומד. וקימת עליהם, כלומר ששורה עליהם, בגלות.