זהר

צט) וע"ד, באמצעיתא דגן עדן, קיימא נקודה חדא עלאה טמירא וגניזא, דלא ידיע. וחד עמודא, נעיץ מתתא לעילא, גו ההיא נקודה, ומתמן נבעי מיא, דאתפרישו לארבע סטרי עלמא. אשתכחו תלת נקודין בעלמא, דקיימאן דא על דא, כגוונא דתלת נקודין דאורייתא.

פירוש הסולם

צט) וע"ד באמצעיתא דגן וכו': וע"כ באמצע גן עדן, עומדת נקודה אחת עליונה צט) וע"ד באמצעיתא דגן וכו': וע"כ באמצע גן עדן, עומדת נקודה אחת עליונה מכוסה וגנוזה שאינו ידועה. ועמוד אחד תקוע ממטה למעלה, תוך נקודה ההיא, ומשם נובעים מים, שנחלקים לארבעה צדדי העולם. נמצא, שיש ג' נקודות בעולם העומדות זו על זו, כעין ג' נקודות שבתורה.
ביאור הדברים. כי נתבאר לעיל ב' מצבים שבמלכות, מצב א' בזמן שהיתה למעלה מחזה דז"א, והיתה מלבשת קו שמאל דבינה, שה"ס נקודת השורק שבבינה, שהוא חכמה בלי חסדים, שמשם נמשכים רק דינים וחורבן בלבד. (כנ"ל אות צ"ב) מצב ב' אחר שנתמעטה וירדה תחת החזה דז"א, ומקבלת החסדים מז"א, שאז מה דהוית יבשה אתעבידת ארעא דעבדא פירין ואיבין דהיינו ישוב העולם. כמ"ש שם. ונקודה אמצעיתא דכל ישובא סטרא דקדושה איהו. והס"א נאחזת במצב הא' של המלכות שה"ס השמאל הממשיך דינים וחורבן ושממה. וז"ש, וההוא סטרא אחרא איהו נקודה דאמצעיתא דחריבו דעלמא. ונמצא עתה, שהעולם נחלק בין המלכות וסטרא אחרא, שהמלכות שולטת על חלק הישוב שבעולם העושה פירות, והסטרא אחרא הנאחזת במצב הא', שולטת על חלק החורבן והשממה שבעולם. וע"כ נקראת המלכות נקודה אמצעית דישובא דעלמא, והסטרא אחרא נקראת, נקודה אמצעית דחריבו דעלמא.
והנה גם בבינה יש אותם ב' מצבים, כי בעת שהיתה במצב של נקודת השורק מטרם הכרעת קו האמצעי נמשך ממנה דינים קשים וחורבן. ואחר הכרעת קו אמצעי, שהחכמה דשמאל נתלבשה בחסדים דימין, היא מאירה ועושה פירות וכל המוחין נמשכים ממנה. אמנם יש הפרש גדול מבינה למלכות, כי הבינה אע"פ שנתמעטה מג"ר דג"ר ע"י קו האמצעי מכל מקום היא ראויה עוד להמשכת החכמה, בבחינת שמאל בלי ימין, משום שבבינה עצמה אין דינים רק דינים מתערין ממנה, מה שאין כן המלכות, אחר שנתמעטה וירדה למטה מחזה דז"א, כבר נפגמה ע"י מסך העומד בחזה דז"א ואינה ראויה עוד לחכמה, רק לחסדים בלבד, שה"ס ישוב העולם. באופן, שבבינה שולטים ב' המצבים ביחד, וע"כ היא שורש בין לחורבן הנמשך ממצב הא' בין לישוב עולם הנמשך ממצב הב'. משא"כ המלכות אחר שבאה למצב הב' כבר אין מצב הא' שולט בה, וע"כ היא שורש לישוב העולם בלבד ולא לחורבן.
אמנם כשהמלכות נתקנה בבחינת גן עדן, שפירושו הוא. שנעשתה לגמרי כמו בינה הנקראת עדן, כנ"ל (ב"ב אות ד') שאומר, נימוסי דגנתא דעדן. כמה דאיהי ברזא עלאה. שכל חוקי הגן העדן הוא כמו שהמלכות הוא בסוד העליון, בבינה. ע"ש. נמצא אז, שגם נקודת הבינה מתלבשת במלכות, שהוא שורש בין לחורבן ובין לישוב, ונמצא משום זה, שיש במלכות ב' בחינות הנקודות, א' שלה עצמה, שהיא נקודה אמצעית לישוב העולם בלבד. ואחת בבחינת גן עדן שבה, שיש בה גם נקודת הבינה, שהיא נקודה אמצעית דהיינו שורש בין לחריבו דעלמא ובין לישובא דעלמא, כמבואר.
וזה אמרו, בתרין נקודין אתפרשת מלכו שמיא סטרא דקדושה. חד דילה, אחר שנתקנה במצב הב'. וחד דעלמא דאתי, מבינה, דהיינו אחר שנתקנה בבחינת גן עדן. נקודה דילה וכו' אמצעיתא דכל ישובא, דהיינו רק לחסדים, ואין בה שום שורש לחורבן. נקודה דנטלא מאמא עלאה טמירא, דהיינו בעת, איהו גן עדן דארעא, אז נמצאת, דקיימא באמצעיתא דכל עלמא לכל סטרין, דחריבו, וישובא, שיש בה ב' השורשים הן לחורבן מבחינת צד שמאל, בלי ימין והן לישוב מבחינת קו האמצעי המיחד ב' הקוין שבה. נקודה אמצעית היינו יסוד, ששם הבית קבול, ומשם התולדות לתחתונים.
וז"ש באמצעיתא דגן עדן קיימא נקודה וכו', היינו היסוד, וחד עמודא נעיץ וכו', היינו עמוד האמצעי. נבעי מיא, היינו אורות, לד' סטרי עלמא, היינו ג' קוין, ומלכות המקבלתם.
וז"ש אשתכחו ג' נקודין בעלמא דקיימאן דא על דא, דהיינו נקודה שבגן עדן, שהיא שורש בין לחורבן ובין לישוב. ותחתיה הנקודה של המלכות שמחזה ולמטה, שהיא שורש לישוב בלבד. ותחתיה נקודה דסטרא אחרא שהיא שורש לחורבן בלבד.