זהר

צט) ארבע סימנין דאתוון אית בהו, שורייקא חד בליט בשכיבו, מסטרא דימינא, ושורייקא חד דכליל תרין אחרנין דאחידן ביה, בסטרא דשמאלא. ואלין ד' סימנים, אינון ד' אתוון, דאקרון עדות וסימנא דא ע'. ההוא שורייקא דסטר ימינא, דבליט בשכיבו. ד' ואינון תרין אתוון דמתחברן ביה ו"ת, אינון ההיא שורייקא דכליל תרין אחרנין, ודא איהו רזא דכתיב, עדות ביהוסף שמו דכל מאן דחמא ליה הוה רחים ליה בלבוי, וברחימו אשתלים.

פירוש הסולם

צט) ארבע סימנין דאתוון וכו': ארבעה סימנים של אותיות יש בהם: גיד אחד בולט בפניו בשקיעה, כלומר שאינו בולט לחוץ אלא כמו שבולט בשקיעה. שכיבו פירושו שקיעה, מצד ימין, וגיד אחד הכולל ב' אחרים האחוזים בו, מצד שמאל של הפנים. אלו ד' סימנים הם ד' אותיות עדות. וסימן זה הוא ע' היא גיד ההוא שמצד ימין הבולט בשכיבה. ד' ואלו ב' אותיות המתחברות עמו שהם ות, הן גיד ההוא הכולל שני גידים האחרים שמצד שמאל של הפנים. וזה הוא סוד שכתוב, עדות ביהוסף שמו וגו'. שכל מי שראה אותו היה אוהב אותו בלבו. ובאהבה הוא נשלם.