זהר

צט) עאלו מאטו לפרדס אחרא, וההוא נשרא בהדייהו, כד מטו לגבי אינון מאריהון דמשנה, אתהדר ההוא נשרא בדיוקנא דאדם, בלבוש יקר, מנהרא כוותייהו, ויתיב עמהון כחדא, אמר לאינון דיתבי, הבו יקר למארי מתניתא דאתו הכא, דהא מאריהון אחמי לון פליאן רברבן הכא. אמר חד מנייהו, אית בכו סימנא. אמרו הין. אפיקו תרין ורדין, וארחו בהו. אמרו, תיבו מארי מתיבתא, תיבו זכאי קשוט, אחידו בהו, ויתבו. בההיא שעתא, אולפו תמן תלתין הלכות, דלא הוו ידעי מקדמת דנא, ורזין אחרנין דאורייתא.

פירוש הסולם

צט) עאלו מאטו לפרדס וכו׳: נכנסו לפרדס אחר, דהיינו למדרגה אחרת, ונשר ההוא עמהם, שה״ס פני נשר, כשהגיעו לאלו בעלי המשנה, חזר נשר ההוא לצורת אדם, דהיינו לסוד פני אדם, בלבוש יקר המאיר, כמוהם, וישב עמהם יחד. אמר לאלו בעלי המשנה היושבים, תנו כבוד לבעלי המשנה שבאו כאן, כי אדונם מראה להם כאן נפלאות גדולות. אמר להם אחד מהם, יש לכם סימן, שאתם ראוים לכאן, אמרו כן. הוציאו ב׳ שושנים והריחו. שרמזו בזה על מלכות ובינה הכלולות יחד, בסוד ב׳ שושנים. אמרו, שבו ראשי הישיבה, שבו צדיקי אמת. אחזו בהם וישבו. באותה שעה, למדו מהם שלשים הלכות, שלא ידעו מקודם לכן, וסודות אחרים בתורה.