זהר

צט) ועוד תרי ריבות אינון, חד צדיק, וחד עמודא דאמצעיתא. דאינון ריב בין או״א, דאינון קמץ ופתח. ואמאי אינון ריב בינייהו, בגין שכינתא, דלית לה מזונא בגלותא, בגין דתרעא איהו פתח, דאתמר ביה פותח את ידיך, דאיהו י׳ חכמה, קמ״ץ סתום, עליה אתמר פותח את ידיך ומשביע לכל חי, ודא חי עלמין, דאיהו כליל ח״י ברכאן, איהו חרב ויבש בצלותא דאיהו שכינתא, ובגין דא איהו צלותא יבשה, בגינייהו איהו ריב בין אבא ואימא.

פירוש מעלות הסולם

צט) ועוד תרי ריבות וכו׳: ועוד יש לפרש ב׳ ריבות הן, אחד צדיק, היינו יסוד הנושא למסך החיריק, ואחד עמוד האמצעי, היינו תפארת הנושא המסך דחולם, שהם ריב בין אבא ואמא, כלומר שעולים למ"ן לעורר הזווג דאו״א, שהם נקודות קמץ פתח, היינו חכמה ובינה, שואל ולמה הם עולים לעורר הריב היינו המ״ן ביניהם. ומשיב משום השכינה, שבגלות אין לה מזונות, היינו מוחין דחיה כי ע"י המזונות נמשכים החיים העליונים, משום שהשער שהוא פתח, שנאמר בו פותח את ידיך, שהוא י׳ חכמה כמ״ש לעיל (בהקדמה אות קנ״ו) אל תקרי ידך אלא יודי״ך הוא קמוץ וסתום, עליו נאמר פותח את ידיך ומשביע לכל חי, וזה חי העולמים היינו יסוד, שהוא כולל ח״י ברכות, היינו ט׳ ספירות דאור ישר וט׳ ספירות דאור חוזר, הוא חרב ויבש היינו שאינו משפיע בתפלה, שהיא סוד הזווג עם השכינה, ומשום זה התפלה היא יבשה, שיש בה דינים, ובשבילם הוא ריב היינו שעולים למ"ן לעורר הזווג בין אבא לאמא.
פירוש: כי מלבד עליית מ״ן דז״א ליחד ב׳ הקוים ימין ושמאל דישסו״ת, שכשיוצא קו שמאל דישסו"ת נעשה מחלוקת בין הימין והשמאל ושניהם אינם מאירים עד שז״א מיחדם זה בזה בסוד הקו האמצעי שה״ס המסך דחיריק ואז שניהם מאירים כנ״ל (באות צ"ח) יש עוד בחינה של עליית מ״ן דזו"ן, כי מתוך שג״ר דבינה שה״ס או״א עלאין הם תמיד באחורים לחכמה, שאינם רוצים לקבל חכמה אלא חסדים, בסוד הכתוב כי חפץ חסד הוא, ואין ישסו"ת יכולים לקבל חכמה מא״א אלא דרך או״א, ואין או״א עלאין מסירים את האחורים שלהם מן החכמה אלא כשזו״ן עולים למ״ן לישסו"ת, ואז החכמה עוברת דרך או״א אל ישסו"ת, ומישסו״ת לזו"ן, וסדר זה והתעוררות זו נמשכת עוד מבינה דאור ישר הממשכת הארת חכמה בחסדים בשביל ז״א דאור ישר, ולכן בכל עת שזו"ן עולים למ״ן מתעוררים או״א להמשיך להם חכמה.
אמנם מקום גילוי החכמה אינו בז״א אלא במלכות, ומה שאנו אומרים שמחזה ולמטה דז״א מתגלה המלכות, הוא משום שמחזה ולמטה דז״א נבחן למקום המלכות, באופן שאין החכמה מתגלה בתשע ספירות הראשונות אלא במלכות בלבד שלכן המלכות נקראת חכמה תתאה, ומזונות ברוחניות ה״ס אורות החכמה שהם אור החיה, כדרך מזון הגשמי המחיה את האדם.
וזה אמרו ועוד תרי ריבות אינון וכו׳, היינו עליית מ״ן של ז״א הכולל ב׳ המסכים של חולם חיריק, שנקראים בשם זריעות ומיעוטים שלכן נקראים ריבות, דאינון ריב בין או״א היינו שגם בעת שהפרצוף כבר קבל המוחין דפנים, נמצאים עוד החכמה ובינה שהם אבא ואמא אשר שם, בבחינת אחור ופנים, שפירושו שרק אבא מקבל המוחין דפנים, אבל אמא שהיא תמיד בסוד כי חפץ חסד הוא, שחפצה בחסדים ולא בחכמה, הנה נבחנת משום זה שאחוריה הם אל החכמה, ואינה רוצה לקבל ממנה את המוחין דפנים, ואבא ואמא נמצאים במצב של פנים ואחור, פני אבא באחורי אמא, עד שז״א עולה אליהם למ״ן, ומתוך שיש קשר בין בינה דאור ישר, שתשפיע הארת חכמה לז״א דאור ישר, (פתיחה לחכמת הקבלה אות ה׳) לכן כשז״א עולה למ״ן לבינה, הבינה מחזירה תכף את פניה לחכמה שהיא אבא לקבל ממנו המוחין דפנים שהם מוחין של הארת חכמה, בשביל ז״א ונבחן אז שאבא ואמא עומדים פנים בפנים.
ומ״ש דאינון קמץ פתח, הלא נודע שקמץ הוא כתר, וחכמה היא פתח, ואיך אומר שהם אבא ואמא דהיינו חכמה ובינה, כי המדובר הוא בסוד התפשטות ב׳ הנקרא ע״ב שהוא שורש כל האורות של העולמות שלפני גמר התקון ושם באו האורות מחולפים שלא במקומם, מחמת שאור הכתר נשאר למעלה אצל השרשים העליונים ונכנס אור החכמה בכלי דכתר ולכן נקרא אבא קמץ. ואור הבינה בכלי דחכמה, ולכן נקראת בינה פתח. (תלמוד ע״ס חלק ה׳ בתחלתו).