זהר

צט) מה כתיב בתריה, והוא הכה את איש מצרי, איש מראה. הכא רזא דקרא אתא לאודעא, די בכל זמנא דישראל חבו, איהו אסתלק ומנע מנייהו כל טבין, וכל נהורין דהוו נהירין לון. הוא הכה את איש מצרי, דא נהורא, דההוא נהורא דהוה נהיר לון לישראל. ומאן איהו. משה. דכתיב ותאמרנה איש מצרי הצילנו וגו', ותמן אתיליד, ותמן אתרבי, ותמן אסתליק לנהורא עלאה.

פירוש הסולם

צט) מה כתיב בתריה וכו': מה כתוב אחריו. והוא הכה את איש מצרי איש מראה. כאן בא סוד הכתוב להודיע, שבכל פעם שחטאו ישראל, הוא נסתלק, ומנע מהם כל הטוב וכל האורות שהיו מאירים להם. הוא הכה את איש מצרי, זהו אור, דהיינו אותו האור שהיה מאיר להם לישראל, ומי הוא. הוא משה. שכתוב עליו ​ותאמרנה איש מצרי הצילנו וגו'. כי שם במצרים נולד, ושם גדל, ושם נתעלה לאור העליון.
פירוש. אין כוונת הכתוב על איש ממש, אלא על נהורא, כי ביטל והעלים את האור, ונבחן כאלו קטיל יתיה. וז"ש, דההוא נהורא דהוה נהיר לון לישראל ומאן איהו, משה: כלומר, שהוא ביטל את האור הגדול ההוא של הארת משה אל ישראל. ומכנהו איש מצרי, משום כי במצרים נולד, ושם נגדל, דכתיב ויגדל משה ויצא אל אחיו, וכו' (שמות ב') ושם זכה לאור העליון, לגאולת ישראל ממצרים.