תוכן

צח. עתה תראה, שמה שהקשו המפרשים על מצות האהבה (הובא לעיל אות סו), לומר, שהמצוה הזאת איננה בידינו, משום שאין האהבה באה בדרך כפיה ושעבוד, שאין זו קושיא כלל, כי הוא לגמרי בידינו, שהרי אפשר לכל אדם להתייגע בתורה, עד שימצא השגת השגחתו ית' הגלויה, כמו שאמרו ז"ל, "יגעתי ומצאתי תאמן", וכשזוכה להשגחה הגלויה, כבר האהבה נמשכת לו מאליה בצנורות הטבעיים, כמ"ש לעיל.
ומי שאינו מאמין שאפשר לו לזכות לזה על ידי יגיעתו, יהיה זה מטעם שיהיה, נמצא בהכרח שאינו מאמין ח"ו בדברי חז"ל, אלא מדמה לעצמו שהיגיעה אינה מספקת לכל אדם, שהיא בניגוד למה שאמרו "יגעתי ולא מצאתי אל תאמן". וכמו כן בניגוד לדברי הכתוב שאומר "ומשחרי ימצאונני", דהיינו "ומשחרי" דייקא, יהיה מי שיהיה, כקטן כגדול. אמנם, ליגיעה הוא צריך ודאי.