זהר

צח) פתח ואמר שמחתי באומרים לי בית יי' נלך. האי קרא אוקמוה, דדוד הוה עם לביה למבני ביתא, כד"א ויהי עם לבב דוד אבי לבנות בית לשם יי' וגו'. ולבתר מה כתיב, רק אתה לא תבנה הבית כי אם בנך היוצא מחלציך הוא יבנה הבית לשמי, וכל ישראל הוו ידעי דא, והוו אמרו, אימתי ימות דוד, ויקום שלמה בריה ויבנה ביתא, וכדין עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים, כדין ניסק ונקריב תמן קרבנין.

פירוש הסולם

צח) פתח ואמר, ​שמחתי וגו': מקרא זה בארוהו, שדוד היה עם לבבו לבנות הבית, כמש"א, ​ויהי עם לבב דוד וגו' ואחר כך מה כתוב, רק אתה לא תבנה הבית וגו', וכל ישראל היו יודעים את זה, והיו אומרים, מתי ימות דוד, ויקום שלמה בנו, ויבנה הבית, ואז, עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים, כי אז נעלה ונקריב קרבנות.