זהר

צח) אליו: אתוון נקודות אי"ו, וסימן אי"ו רמז למה דלעילא, רמז לקב"ה. ויאמר הנה באהל, כתיב הכא הנה באהל, וכתיב התם אהל בל יצען וגו'. ת"ח, כיון דנקוד אי"ו, אמאי כתיב לבתר איה. אלא, בגין דחבורא דדכר ונוקבא כחדא, רזא דמהימנותא. כדין אמר, ויאמר הנה באהל, תמן הוא קשורא דכלא ותמן אשתכח.

פירוש הסולם

צח) אליו, אתוון נקודות אי"ו וכו': אותיות המנוקדות שבמלה אליו, שבהכתוב ויאמר אליו איה וגו' הוא איו. והסימן אי"ו רומז למה שלמעלה, כי רומז להקב"ה. ששאלו אותו עליו איו. ויאמר הנה באהל. דהיינו שדבוק בהשכינה, כי כתוב כאן הנה באהל, וכתוב שם, ​אהל בל יצען. מה שם פירושו השכינה, אף כאן פירושו השכינה. בוא וראה. כיון שכבר מנוקד איו, בהמלה אליו, למה כתוב אח"כ איה. ומשיב, משום שחיבורם של דכר ונוקבא ביחד, הוא סוד האמונה. וע"כ שאלו על הקב"ה איו, ושאלו על השכינה איה. כלומר, שעוררו אותו ליחוד הקב"ה ושכינתיה. כדין אמר וכו' אז אומר הכתוב, ויאמר הנה באהל. כי שם קשר הכל דהיינו הנוקבא הנקראת אהל. ושם נמצא הקב"ה.