זהר

צח) ויסתבל החגב, דאתיהב מטולא על כתפוי דזרעא דדוד. ותפר האביונה, דאתבטל עבידת בית אלהנא. כי הולך האדם לבית עולמו, דא הוא כבוד, דאסתלק לעילא. ובני נשא צווחין, ולית מאן דישגח בהו.

פירוש הסולם

צח) ​ויסתבל החגב: ​היינו שניתן משא על כתפיהם של זרע דוד. כי ויסתבל. הוא סבל ומשא, חגב, הוא זרע דוד, על שם דוד הוא הקטן. כי חגב נשאל על קטנות כמו, ​והיינו בעינינו כחגבים (במדבר י"ג). ותפר האביונה היינו שנתבטלה עבודת בית אלקינו. כי ביהמ"ק ה"ס המלכות, הנקראת עניה ואביונה. כי הולך אדם לבית עולמו, זה הוא הכבוד, דהיינו המלכות, שה"ס פני אדם, שנסתלק למעלה, ואנשים צועקים בתפלה, ואין מי שיביט בהם.