זהר

צח) ובגין דהאי נפש אקריב, בדבקותא ויסודא דגופא, קרבנא, דאתקריב לכפרא על נשמתא, אתיהיבת חולקא לאינון דרגין דאישים. ובגין דמשיכו דחולקא דההוא נפש אתי מנייהו. והיינו דכתיב את קרבני לחמי לאשי. בגין דהוא כפרה דנפש, נטלי חולקיהון. וכד מית ב"נ בהאי עלמא, ההיא נפש לא אתעדי מן קברא לעלמין. ובחילא דא, ידעי מתייא ומשתעו דא עם דא.

פירוש הסולם

צח) ובגין דהאי נפש וכו': ומשום שנפש הזה מקרבת קרבן בדביקות יחד עם יסוד הגוף, שהוא נקרב כדי לכפר על הנשמה, ניתן חלק ממנו, לאלו המדרגות דבחינת אישים, משום שחלק מהנפש, שהוא הרוח שבנפש כנ"ל, נמשך מהם. והיינו שכתב את קרבני לחמי לאשי, שפירושו לאישים הנ"ל. כי משום שהוא כפרה הבאה בכח הנפש, לוקחים גם הם חלקם. דהיינו לפי שיעור מדת חלקם המלובש בנפש ההיא המקרבת את הקרבן.
וכד מית ב"נ וכו': וכאשר האדם נפטר מעולם הזה, אותה הנפש לא תסור מן הקבר לעולם. ובכח הזה, של הנפש הנשארת בקבר, יודעים המתים, ומדברים זה עם זה.