זהר

צח) פתח ואמר, ויאמר יי' אלי אל תצר את מואב וגו'. ויאמר יי' אלי, וכי עד השתא לא ידענא דעם משה הוה ממלל קב"ה, ולא עם אחרא, דכתיב ויאמר יי' אלי. אלי למה. אלא למשה פקיד קב"ה, דלא לאבאשא למואב. אבל לאחרא לא, לדוד לא פקיד דא, ובג"כ אלי אל תצר את מואב, אפילו לתחום זעירא דלהון. דהא מנייהו יפוק מאן דיתן נוקמין לישראל, וינקום נוקמייהו, ואיהו דוד דאתא מרות המואביה.

פירוש הסולם

צח) פתח ואמר ויאמר וגו': פו"א, ​ויאמר ה' אלי אל תצר את מואב וגו' שואל ויאמר ה' אלי, וכי עד עתה לא ידענו שעם משה דיבר הקב"ה ולא עם אחר, שהיה צריך לכתוב ויאמר ה' אלי, אלי למה. ומשיב, אלא למשה צוה הקב"ה שלא לצר את מואב. אבל לאחר לא צוה, לדוד לא צוה, זה. ומשום זה כתוב, ויאמר ה' אלי אל תצר את מואב. אפילו לגבול קטן שלהם, כי מהם יצא, מי שינקום נקמות לישראל וינקום גם נקמתם, ממואב, והוא דוד, הבא מרות המואביה.