זהר

צח) פוקו מהכא, זכאין אתון, נפקו, יהב לון ההוא ממנא וורדא חדא ונפקו. כד נפקו, אסתים פום מערתא, ולא אתחזי כלל. חמו ההוא נשרא, דהוה נחית מההוא אילנא, ועאל גו מערתא אחרא. ארחו אינון בההוא וורדא, ועאלו תמן, אשכחו ההוא נשרא אפום מערתא, אמר לון, עולו זכאי קשוט חברין, דהא לא חמינא חדוה דחברותא, מן יומא דאנא הכא, אלא בכו.

פירוש הסולם

צח) פוקו מהכא זכאין וכו׳: אמר להם הממונה, צאו מכאן, צדיקים אתם וראוים אתם למדרגה יותר גבוהה. יצאו. נתן להם אותו הממונה שושנה אחת, שה״ס המלכות בבחי׳ חכמה תתאה, ויצאו. כשיצאו נסתם פי המערה ולא היה נראה כלל. ראו אותו נשר, שה״ס פני נשר, שהיה יורד מאילן ונכנס תוך מערה אחרת, הם הריחו באותה שושנה. שהארת החכמה נקראת ריח. ונכנסו שם. מצאו את הנשר על פי המערה, אמר להם הכנסו חברים צדיקי אמת, כי עוד לא ראיתי שמחה של התחברות מיום שאני כאן, אלא בכם.