זהר

צח) מאן הוה ידע מאי ניהו ה׳ דאיהי ברתא, דאית ליה לסלקא לה לגבי אבא. וה׳ דאיהי אמא לנחתא לה לגבי ברא. אלא בגין האי הוי"ה, דאיהי יהה״ו דה' דאיהי על ו', איהי אימא עלאה. ובה אשתמע ה׳ תתאה דאיהי תחות י׳ דאיהי ברתא. ודא רזא דקרבנא, דצריך לסלקא ה' לגבי י', ולנחתא ה' לגבי ו'.

פירוש מעלות הסולם

צח) מאן הוה ידע וכו': מאיפוא היה יודע מי היא ה׳ שהיא הבת, היינו מלכות, שיש לו להעלות אותה אל אבא שהוא חכמה. וה׳ שהיא אמא, היינו בינה, להוריד אותה אל הבן, שהוא ז"א. אלא משום הוי״ה זו שצרופה היא יהה׳׳ו, יודע שה׳ שהיא על ו' שהיא ז״א, היא אם העליונה היינו בינה. וממנה משמע שה׳ התחתונה, שהיא תחת הי׳ היינו חכמה, שהיא הבת, היינו מלכות. וז״ס הקרבן שצריכים להעלות ה׳ התחתונה שהיא מלכות, אל י׳ שהיא חכמה. ולהוריד ה׳ העליונה שהיא בינה, אל ו׳ שהיא ז״א.