זהר

צז) ביומא דא, כתיב כי טוב, כי טוב, תרי זמני, בגין דיומא דא אחיד תרין סטרין, ואפריש מחלוקת, אמר להאי סטרא כי טוב, ולהאי סטרא כי טוב, ואסכים בינייהו. ובג"כ אית ביה תרין זמנין, ויאמר, ויאמר. הכא רזא דשמא דארבע אתוון, גליפא מחקקא, סליק לתריסר אתוון, בארבע דיוקנין, בארבע סטרין, רשים על כורסייא קדישא.

פירוש הסולם

צז) ביומא דא כתיב כי טוב כי טוב תרי זמני ביום הזה, ביום ג', כתוב בו ב' פעמים כי טוב, בגין דיומא דא אחיד לתרין סטרין ואפריש מחלוקת, אמר להאי סטרא כי טוב וכו' ואסכים בינייהו, ובג"כ אית ביה תרין זמני ויאמר. משום שיום הזה נבחן בב' הצדדים, בקו ימין ובקו שמאל (כנ"ל דף נ"ח ד"ה עמודא) ואמר לצד הזה כי טוב ולצד הזה כי טוב והכריע ביניהם, ומשום זה יש בו ב' פעמים ויאמר. פירוש, כי יום הג' דמעשה בראשית, הוא ת"ת המכריע על ב' הקוין המכחישים זה את זה, שהם חסד וגבורה, שהיו במחלוקת (כנ"ל דף נ"ח ד"ה עמודא), ולפיכך כתוב כאן ב"פ ויאמר וב"פ כי טוב, כי הת"ת אמר לקו ימין שהוא חסד כי טוב, וכן אמר לקו שמאל שהוא גבורה כי טוב, וקיים הארת שניהם.
הכא רזא דשמא דארבע אתוון גליפא מחקקא סליק לתריסר אתוון בארבע דיוקנין בד' סטרין: כאן סוד השם בן ד' אותיות, שהוא י"ה ו"ה, מפותח ונחקק, העולה לי"ב אותיות, בד' צורות בד' צדדים, רשים על כורסיא קדישא, נרשם על כסא הקדוש, שהוא הנוקבא דז"א.
פירוש, כי הכתוב עשב מזריע זרע שבכאן, פירושו על יציאת המלאכים שבסו"ה רכב אלקים רבותים אלפי שנא"ן, (כנ"ל דף צ"א אות צ"א) שבהם עצמם רק ג' פנים: שור נשר אריה, וחסר להם פני אדם, וע"כ אין להם עצמם זווג, אלא שצריכים לעלות לזווג שמבחינת מחזה ולמעלה, שיש שם פני אדם, דהיינו כל הד' פנים, (כנ"ל באות פ"ב) שאומר מיכאל רשים רשימא וכו'. וכלהו אנפין מסתכלין לגבי פני אדם. ונבחן שכל חיה וחיה מרכב אלקים וגו' שעלו לזווג העליון, קבל שם כל הד' פנים פני אריה פני שור פני נשר פני אדם, שה"ס שם בן ד' י"ה ו"ה, ונכלל השור מד' פנים, וכן הנשר מד' פנים, וכן האריה מד' פנים, ונחקק בזה, השם בן י"ב אותיות, בג' החיות שור נשר אריה בארבע דיוקנין, שקבלה כל אחת ד' צורות: אריה שור נשר אדם, בעלותם לזווג העליון, בד' סטרין, בד' צדדים אשר שם, פני אריה בימין בדרום, פני שור בשמאל בצפון, פני נשר באמצע במזרח, פני אדם במערב. והם נרשמו על כסא הקדוש.