זהר

צז) ויהי כי ארכו לו שם הימים וגו'. את רבקה אשתו דייקא, דא שכינתא, דהות עמה דרבקה. ד"א, וכי ס"ד דיצחק הוה משמש ערסיה ביממא, דהא תנינן ישראל קדישין אינון, ולא משמשי ערסייהו ביממא, ויצחק דהוה קדיש הוה משמש ערסיה ביממא.

פירוש הסולם

צז) ​ויהי כי ארכו וגו' את רבקה אשתו: את שאומר את רבקה אשתו, הוא בדיוק, שרומז על השכינה שהיתה עם רבקה כי את הוא שם השכינה כנודע, פירוש אחר. וכי יעלה על הדעת שיצחק היה משמש מטתו ביום, הרי למדנו ישראל קדושים הם ואינם משמשים מטתם ביום, ויצחק שהיה קדוש, איך אפשר שהיה משמש מטתו ביום.