זהר

צז) רבי אלעזר בר ר' שמעון, אזל למחמי לר' יוסי ב"ר שמעון בן לקוניא חמוי. יהבי ליה למיכל עגלא תליתאה רכיכא, פתח ליה חד כובא דחמרא. חמוי מזיג, והוא שתי, מזיג והוא שתי. א"ל איפשר דשמעת מאביך, כמה הוא שיעורו של כוס. א"ל כמות שהוא, אחת בחמין, ואחת בצונן, אבל לא שיערו רבנן בכוסך דהיא זעירא. ובחמרך דהוא טבא. ובמעוהי דהוא רחבה.

פירוש הסולם

צז) רבי אלעזר ב"ר שמעון וכו': ר"א בר"ש, הלך לראות את ר' יוסי בר"ש בן לקוניא, חמיו. נתנו לו לאכול עגל משולש רך. ופתח לו חבית אחת יין. חמיו מזג והוא שתה, מזג והוא שתה. אמר לו אפשר ששמעת מאביך, כמה שיעורו של כוס. שמותר לשתות. א"ל השיעור של הכוס, הוא כמו שהוא, וישתה כוס אחת אם המשקה חם, וכן כוס אחת אם המשקה קר. אבל לא שיערו חכמים בכוסך שהיא קטנה, וביינך שהוא טוב, ובמעי שהם רחבים. כובא, הוא חביות, כמו הני כובי דארמאי (ע"ג לג:).