זהר

צז) כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו וגו', יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה. פקודא דא, ליבם אשת אח דאשת אח איהי ד', ועם א"ח איהי אחד. ואם ח"ו לביה לאו איהו, למייתי אח על ד', דאיהי אתתיה בת זוגיה דא"ח, עביד פרודא, ועאל סמאל אל אחר באמצעיתא, ואתמר ביה, ושחת ארצה לבלתי וגו', דאסתלק קוצא דאת ד' מן אחד. ובגין דא, והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו. והשחתת זרעא, מנע מניה כמה ברכאן, ופרודא דייחודא. ובג"ד ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' וימיתהו ה'.

פירוש הסולם

צז) כי ישבו וגו' ויבמה וגו': מצוה זו היא ליבם אשת אח, כי אשת אח היא ד' לאחד, ועם א"ח דאחד הוא אחד. כלומר, שהמיבם צריך לכוין אל היחוד הזה. ואם ח"ו אין לבו של היבם שלם לכוין להביא את א"ח על ד' שהד' היא אשתו בת זוגו של א"ח אלא מכוין להנאתו עצמו, הוא עושה פרוד ומביא סמאל אל אחר באמצע. ונאמר בו, ושחת ארצה לבלתי וגו'. שאז, נסתלק הקוץ מן אות ד' דאחד, ונעשה ר' ומתהפכת המלה אחד אל אחר. ומשום זה, והיה אם בא וגו', והשחתת זרע מונע ממנו כמה ברכות, וגורם פרוד אל היחוד. ומשום זה, ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' וימיתהו ה'.