זהר

צז) אר"ש, אית מאן דמתני בהאי גוונא, והיה דרועא שמאלא דקב"ה, ואקרי גבורה אי הכי לא אשתארן ברישא אלא תלת, ואינון ארבע. אבל תרין רתיכין קדישין אינון, דא אתקשר בלבא. ודא אתקשר במוחא. ולבא ומוחא, אתקשר דא בדא. וזווגא חד להו, ושפיר קאמרו חברייא. והיה לאות על ידכה, כמה דאתמר, ולא אקרי אלא אות.

פירוש הסולם

צז) אר"ש אית מאן וכו': א"ר שמעון, יש מי שלומד, באפן זה, אשר והיה אם שמוע, הוא זרוע שמאל של הקב"ה, ונקרא ספירת הגבורה. אם כן הרי לא נשאר בראש, דהיינו במוחין, אלא ג' פרשיות: קדש, והיה כי יביאך, שמע, שהם חכמה ובינה וימין דחסד וחסר מוח הד' שהוא שמאל דדעת. שאתה אומר, אשר והיה אם שמע הוא בספירת הגבורה שהוא בגוף, והרי הם בראש ארבעה מוחין. אלא ב' מרכבות קדושות הם, של חו"ב תו"מ, זה, דתפלין של יד, נקשר בלב, שהוא מלכות. וזה, דתפלין של ראש, נקשר במוח, שהוא ז"א. ונמצא שגם פרשה ד' דתפלין של ראש היא ג"כ במוח, דהיינו שמאל דדעת, ולא בגוף, והלב ומוח, שהם ז"א ומלכות, נקשרים זה בזה, וזווג אחד להם. ויפה אמרו החברים, והיה לאות על ידכה, סובב על המלכות, כמו שלמדנו, שלא נקראת המלכות אלא אות. כי תפלין של יד הם מוחין דמלכות.