זהר

צז) ת"ח, חייביא דמדין, עכ"ד לא שכיכו מכל בישין דלהון. לבתר דרין דחמו דמית יהושע, וכל אינון זקנים דאתחזו למעבד נס על ידייהו, אמרו, השתא שעתא קיימא לן. מה עבדו אתו לגבי עמלק, אמרו אית לכון לאדכרא, מה עבדו לכון בני ישראל, ומשה רביהון, ויהושע תלמידא דיליה, דשיצי לכון מעלמא, השתא הוא עדנא דלית בהו מאן דאגין עלייהו, ואנן בהדייכו, דכתיב מדין ועמלק ובני קדם וגו', מפני מדין עשו להם בני ישראל את המנהרות וגו'. לא הוה בעלמא, מאן דיעביד בישא בכלא, כמדין. ואי תימא עמלק. בגין קנאת ברית דקריבו לגבי ברית. וע"ד קני קב"ה קנאה עלמין, דלא יתנשי. אמרו ודאי הכי הוא, ולית הכא ספקא בעלמא.

פירוש הסולם

צז) ת"ח חייביא דמדין וכו': בוא וראה רשעי מדין עם כל זה, לא שקטו מכל הרע שלהם. לאחר דורות, שראו שיהושע מת, עם כל אלו הזקנים הראוים שיעשה נס על ידיהם, אמרו, עתה השעה עומדת לנו. מה עשו באו אל עמלק, אמרו להם, ראוי לכם לזכור, מה עשו לכם ישראל ומשה רבם, ויהושע תלמידו, שיכלה אתכם מן העולם. עתה היא העת, כי אין בהם מי שיגן עליהם. ואנו נלך אתכם. שכתוב, ​מדין ועמלק בני קדם וגו'. ​מפני מדין עשו להם בני ישראל את המנהרות וגו'. לא היה בעולם מי שיעשה רעה לישראל בכל, כמו מדין. ואם תאמר, עמלק. הוא משום קנאת ברית שהם קרבו אל הברית לפגום אותו. (כמ"ש ויקהל אות ד'. ועי' ​מד"ר נשא פרק י"ג) ע"כ, קנא הקב"ה קנאת עולם שלא תשכח. אמרו, ודאי כך הוא ואין בזה ספק בעולם.