זהר

צז) תו אמר, תרין אינון וחד אתהדר. כד שליט, טאס על גדפי רוחא, ושאט במאתן אלף, ואתטמר. אמר לון, אלין תרין כרובים, דהוה רכיב בהו קב״ה. ומן יומא דאגניז יוסף מאחוי, אגניז חד, ואשתאר חד לגבי בנימין, הה״ד וירכב על כרוב ויעף וידא על כנפי רוח. ואגניז במאתן אלף עלמין ואתטמר, ההוא דרכיב עליה, דאינון מאתן אלף גניזין, אינון דיליה, בריך הוא.

פירוש הסולם

צז) תו אמר תרין וכו׳: עוד אמר, שנים הם, וחזר לאחד. כששולט הוא מעופף על כנפי דוח, ומשוטט במאתים אלף ומסתתר. אמר להם אלו ב׳ כרובים שהיה רוכב עליהם הקב״ה, ומיום שנגנז יוסף מאחיו נגנז אחד, ונשאר אחד אצל בנימין. ז״ש וירכב על כרוב ויעף וידא על כנפי רוח. ומה שאמר, ונגנז במאתן אלף ונסתתר, היינו מי שרוכב עליו, הוא נסתתר במאתים אלף, שאלו מאתים אלף גנוזים הם שלו, ברוך הוא.
פירוש. ב׳ כרובים הם מטטרון וסנדלפון, שהם מרכבה לזווג זו"ן דאצילות. ועל זה נאמר יושב הכרובים, שיורה שיש זווג זו״ן ואז ה״ס יושב הכרובים. אמנם אם אין זווג זו״ן, אינו רוכב על ב׳ הכרובים מטטרון וסנדלפון, שהם דכר ונוקבא, אלא על סנדלפון בלבד, ואז נאמר וירכב על כרוב. דהיינו רק על אחד. כמ״ש לעיל (תרומה אות תתקכ״ב ע״ש) וז״ש, אלין תרין כרובים דהוה רכיב בהו קב״ה דהיינו בסוד יושב הכרובים, שהוא בזמן שז״א הוא בזווג עם המלכות. ומן יומא דאגניז יוסף מאחוי, כלומר בשעה שאין זווג למעלה כי היסוד שנקרא יוסף נגנז מאחיו, ואינו משפיע אליהם. ואשתאר חד לגבי בנימין. דהיינו סנדלפון. כי יוסף הוא בחינת יסוד דכורא, ובנימין הוא בחינת הנוקביות שביסוד. שמבחינת הכרובים הוא סנדלפון. ואז ז״א חסר ג"ר. אבל בשעה שיש זווג בז״א ומלכות ומתלבש ויושב על ב׳ הכרובים, אז יש לו ג"ר. וז״ש ואגניז במאתן אלף עלמין ואתטמר ההוא דרכיב עליה, כי בעת שז״א רוכב על כרוב אחד הוא נגנז בחכמה ובינה, שה״ס מאתים אלף, כי מצד הבינה הם מאתים, ומצד החכמה הם אלף. וז״א גטז בהם, כלומר שהם נעלמים בו ואין לו ג"ר. כי אין לו ג״ר אלא כשרוכב על שניהם. וז״ש, דאינון מאתן אלף גניזין אינון דיליה. דהיינו־בזמן הזווג. וז״ש, ושאט במאתן אלף ואתטמר, שבעת הזווג שאט במאתן אלף, דהיינו שיש לו ג״ר. וכשאין זווג, אז ואתטמר. שהג״ר נעלמים.