זהר

צז) אתו רבי יהודה ור׳ יצחק, ונשקו רישיה, ומההוא יומא לא אתפרש מבי ר׳ יהודה, וכד הוה עייל לבי מדרשא, הוה קם ר׳ יהודה קמיה, אמר מלה אוליפנא מניה, ויאות לאנהגא ביה יקר. לבתר אסתלק בין חברייא, והוו קארן ליה ר׳ ייסא, רישא דפטישא דמתבר טנרין, ואפיק שלהובין לכל סטר. והוה קרי עליה ר׳ אלעזר, בטרם אצרך בבטן ידעתיך.

פירוש הסולם

צז) אתו ר׳ יהודה וכו׳: באו ר׳ יהודה ור׳ יצחק ונשקו ראשו. ומיום ההוא לא נפרד עוד מר׳ יהודה, וכשנכנס לבית המדרש היה ר׳ יהודה קם לפניו, אמר למדתי ממנו דבר, ואני צריך לנהוג בו כבוד. אחר כך, נתקבל בין החברים, והיו קוראים אותו, רבי ייסא ראש הפטיש המשבר סלעים ומוציא להבות לכל צד. והיה ר׳ אלעזר קורא עליו, בטרם אצרך בבטן ידעתיך.