זהר

צז) ע״כ הוה לי רשו למחמי בההוא ספרא. אדמקיפנא למחמי יתיר ביה, פרח מן ידי, ולא חמינא ליה, אשתארנא עציב, ובכינא. דמיכנא תמן בההוא מערתא, וחמינא ליה לההוא לביש מנא, אמר לי, למה לך למבכי, ולא תתעצב, ממאן דהוה ההוא ספרא, פרח לגביה ונטליה. ועד לא יפוק מהאי עלמא, גניז בההוא מערתא דמדברא דא, והשתא דהוה מתגלי לחייא הכא, פרח באוירא ונטליה.

פירוש מעלות הסולם

צז) עד כאן הוה וכו': עד כאן היתה לי רשות לראות בספר הזה, בעוד שהסיבותי לראות יותר בו, פרח הספר מן ידי ולא ראיתי אותו, נשארתי עצוב, ובכיתי. ישנתי שם באותה מערה, וראיתי אותו הלובש בדים, היינו המלאך גבריאל. אמר לי, למה לך לבכות, ואל תהיה עצב, כי למי שאותו הספר שייך לו, אליו פרח ולקחו. ומטרם שיצא מן עולם הזה גנזו במערה ההיא שבמדבר הזה, ועתה שהספר נגלה כאן לאנשים חיים, פרח באויר ולקחו.