זהר

צז) זרק״א האי תגא איהי י', וחוטא דילה ו'. והא אוקמוהו, כורכין את שמע עם ואהבת את, ולא הוו מפסיקין. בגין דאת י׳, איהי אבנא מרגליתא קדישא יקירא. קירטא, איהי שפה, כלילא מה' תקונין, דאינון אחה"ע בומ״ף וגו', ודא ה׳ זעירא. ה׳ אבנין דקירטא, דא ה׳ עלאה, דאינון שמע ישראל ה אלקינו ה׳. אתעבידו ה׳ אבנין אחד, כריכו דכולהו ו', דאיהו כליל שית תיבין דיחודא, דאינון שמע ישראל ה' אלקינו ה׳ אחד, ובההוא כריכו צריף לסחרא קירטא ולארכא בה.

פירוש מעלות הסולם

צז) זרקא האי תגא וכו׳: כתר זה כלומר טעם זה דהיינו זרקא, כנודע שטעמים הם כתר, ונקודות חכמה, ותגין בינה, ואותיות זו״ן. הוא י׳ היינו העיגול הכרוך, וחוט שלו המתפשט הימנו, ו׳ והרי העמידוהו (פסחים נ״ו.) כורכין את שמע עם ואהבת את, שפירושו מחברים ולא היו מפסיקים. משום שאות י׳ של שם הוי״ה, היא אבן, מרגלית יקרה וקדושה. קלע הוא השפה שקורא קריאת שמע, כלולה מחמשה תקונים, שהם אחה״ע בומ״ף וגו', היינו כ״ב אותיות, של ה׳ מוצאות הפה. וזו ה׳ הקטנה, דהיינו ה׳ התחתונה של שם הוי״ה. ה׳ אבני הקלע, זו ה׳ העליונה, של שם הוי״ה שהן חמש המלים: שמע, ישראל, ה׳ אלקינו, ה׳. בסו״ה, ויקח דוד חמשה חלוקי אבנים מן הנחל, (עקב אות כ״ז) ונעשו ה׳ אבנים אחד, ע״י הכורך את כולם שהוא אות ו׳ של שם הוי״ה, שהיא כוללת שש תיבות של היחוד שהן: שמע, ישראל, ה', אלקינו, ה', אחד. ובכריכה ההיא, דהיינו קו האמצעי שהיא ו', צריכים לסבב את הקלע, ולמתוח אותו בה.
פירוש: מוחין דז״א המתגלים ביחוד קריאת שמע, מכונים קלע שעל ידו נשמדת הסטרא אחרא, כי בקריאת שמע אין עוד היחוד בשלמות בבחינת ג״ר, מחמת שיש עוד מלחמות עם הסט״א, ועם תקון זו״ן שממשיכים להם המוחין שנקראים חיים, מתים הסט״א כמ״ש בזהר (שופטים אות ו') שמא דהוי״ה דהיינו המוחין שנקראים הוי״ה, מיתה לסמא״ל ונחש, וחיים לישראל. ועיקר גילוי המוחין ההם, הוא ע״י התחברות המלכות בבינה שאז מקבלת המלכות כלים דבינה, בסוד אמא אוזיפת מאנהא לברתא, ולולא זה לא היו ראוים ז״א ומלכות לקבל מוחין כלל. ותקון זה נקרא זרקא כי זורקים המלכות למעלה שתתדבק בבינה, ומלכות זו נקראת בסוד י׳ שנכנסה לאור הבינה ונעשה אויר, וסוד הי׳ דהוי״ה היא א״א ואו״א, כי המלכות עולה עד הבינה שבראש א״א, ובינה ותו״מ דא״א יוצאים מחמת זה מראש א״א לבחי׳ חג״ת דא״א, שנקראים ידים, ואח״כ שמורידים המלכות מן הבינה ובינה ותו״מ חוזרים לראש, מעלים ג״כ התחתון שלהם שהוא חג״ת דא״א אל מדרגת ראש דא״א, ונעשו חב״ד דא״א, שז״ס שאו ידיכם קודש, כי בזה נושאים הידים מבחינת גוף לבחינת ראש. והידים דא״א הם נעשים מוחין לז״א, הבאים מסוד י׳ דהוי״ה, מכח עלית המלכות לבינה. של י׳ זו וירידתה משם, וזה אמרו האי תגא איהי י׳ שהכתר של הזרקא שהוא עליית המלכות לבינה, הוא י׳ שנתגלו בז״א המוחין הבאים מא״א שהוא י׳ דהוי״ה.
והנה אחר ירידת המלכות מן הבינה יוצא בה קו השמאל, ונעשה מחלוקת עם הימין שכל אחד מן הקוים רוצה לבטל הארת חברו כנודע, עד שנגלה התקון של קו האמצעי הממעט את ג״ר דשמאל שאז נכנע השמאל ומתיחד עם הימין (עי׳ בפתיחה לפירוש הסולם אות ל״א) וקו האמצעי ה״ס ו׳ של הוי״ה, וזה שאמר וחוטא דילה ו', שקו האמצעי משמש ג״כ בזרקא הזה, כי המסך דחירק שבו, הוא ג״כ מכח המלכות דמפתחא, שה״ס זריקת המלכות לבינה. וע״י קו האמצעי מאירים שני הקוים ימין ושמאל שה״ס בינה ומלכות. והכל מרומז בפסוק הראשון של קריאת שמע בששת המלים של שמע ישראל ה׳ אלקינו ה׳ אחד, כמ״ש להלן, ושאר הג׳ פרשיות הם ג׳ הקוים ביותר פרטיות כמ״ש בזהר (ואתחנן דף רס״ד.) התם בכלל הכא בפרט, וזה אמרו, והא אוקמוהו כורכין את שמע עם ואהבת את, ולא הוו מפסיקין.
וזה אמרו, בגין דאת י׳ איהי אבנא מרגליתא קדישא יקירא היינו י׳ של השם הוי״ה שהיא חכמה הנקראת קודש ונקראת אור יקרות קירטא איהי שפה וכו׳, היינו מלכות במקומה שהיא כלולה מכל ג׳ הקוים שהם סוד כ״ב אותיות, שבהם ה׳ מוצאות הפה שהיא מלכות, ודא ה׳ זעירא. ה׳ אבנין דקירטא דא ה׳ עלאה, המתפשטת בה׳ ספירות חג״ת נ״ה, ואחר יציאת הקו האמצעי אתעבידו ה׳ אבנין אחד כי מקודם היו ב׳ הקוים ימין ושמאל במחלוקת וכל אחד רוצה לבטל את הארת חבירו, כי קו ימין המחזיק בחסדים רוצה לבטל את אור החכמה שבקו שמאל, ולהשליט אור החסדים בלבד. וקו שמאל המחזיק באור החכמה, רוצה לבטל אור החסדים שבקו ימין ולהשליט אור החכמה, ומסבת מחלוקת זו שניהם אינם מאירים, כי אור החסדים שבקו ימין חסר מאור החכמה, והוא כגוף בלי ראש. ואור החכמה שבקו שמאל, הוא חושך לגמרי, מפני שאין אור החכמה יכול להאיר בלי חסדים. ואין תקון למחלוקת הזו, אלא ע״י הקו האמצעי, שמצד אחד ממעט המסך שלו את ג״ר דקו השמאל, ומצד ב׳ הוא מרבה את אור החסדים, ובב' אלו הוא מכריח את הקו השמאלי להתיחד עם הקו הימני, ובזה נמצא אור ו״ק דחכמה של קו השמאל, מתלבש בחסדים שבקו הימין שעתה הוא יכול להאיר ונשלם קו השמאל. וכן אור החסדים שבקו ימין מתיחד עם החכמה שבקו שמאל, ונמצא משיג בזה את אור הג״ר, ונשלם קו הימין. וזה אמרו כריכו דכלהו ו׳, היינו הקו האמצעי, דאיהו כליל שית תיבין וכו׳, שע״י נעשו כל הקוים כלולים זה מזה, ומשלימים אחד את השני. ובההוא כריכו, דהיינו הי׳ של הזרקא צריך לסחרא קירטא ולהעלות המלכות לבינה, בסוד י׳ שנכנסה לאור של המדרגה, והאור נעשה לאויר כי מחמת עלית המלכות לבינה אבדה המדרגה את אור ג׳ ספירות הראשונות שלה, ונשארה בקומה של רוח נפש בלבד, המכונים אויר. שזהו זמן קטנות, ולארכא בה, היינו בזמן הגדלות שע״י עליית מ״ן של התחתונים נמשכת הארה עליונה מחכמה ובינה דא״ק, המוציאה בכל המדרגות את המלכות מן הבינה, ומורידה למקומה אשר אז אלו ג׳ הכלים בינה תפארת ומלכות שיצאו מקודם לכן מן המדרגה מחמת כניסת הי׳ לאור וסיימה המדרגה מתחת לחכמה בסוד הכריכה של י׳ דזרקא, הנה עתה נתארכה המדרגה והי׳ ירדה למקומה ומאויר נעשה אור, ושוב יש ה׳ כלים כח״ב תו״מ וחוזרים ומתלבשים בה כל חמשת האורות נרנח״י.