זהר

צז) כיון דגרמו חובין, איהו נחית לגו דרגין דלתתא, וקטיל לההוא אריה, דלא בעא למיהב ליה טרפיה כדבקדמיתא, כביכול קטיל ליה. הוא הכה את הארי ודאי, לתוך הבור, לעינהא דסטרא אחרא בישא. כיון דחמאת הכי, ההוא סטרא אחרא אתתקפת ושדרת לחד כלבא למיכל קרבנין. ומה שמיה דההוא אריה, אוריאל, דאנפוי אנפי אריה. ומה שמיה דההוא כלבא. בלאדן שמיה, דלאו איהו בכלל אדם, אלא כלבא ואנפי כלבא.

פירוש הסולם

צז) כיון דגרמו חובין וכו': כיון שגרמו העונות, הוא ירד לתוך המדרגות שלמטה והרג אותו האריה. כי משום שלא רצה לתת לו טרפו כבתחילה, נחשב, כביכול, שהרג אותו, ע"כ ודאי, הוא הכה את הארי. לתוך הבור, היינו לעיניו של צד האחר הרע. כיון שראה זאת אותו צד האחר, התגבר ושלח כלב אחד לאכול את הקרבנות, מעל המזבח, במקום האריה. ואותו האריה מה שמו. אוריאל שמו, שפניו פני אריה. ומה שמו של אותו הכלב. בלאדן שמו. כי בלאדן הוא אותיות בלאדם, שהם' מתחלפת בן'. כי אין הוא בכלל אדם, אלא כלב, ופני כלב.
פירוש. כי מתוך שנתבטלה בחינת המסכים מב"ן ומס"ג כנ"ל, גם ישראל לתתא לא יכלו להעלות עוד מ"ן, שהיא מזונותיו של אריה (כנ"ל בדיבור הסמוך). ונפסק הזווג, והאור העליון שהוא, בחי' האריה נסתלק, ונבחן כביכול כאלו קטיל לההוא אריה. כי הוא נתעלה למעלה לשורשו ונעלם מהתחתונים.
וז"ש, לתוך הבור, לעינהא דסטרא אחרא בישא: כי שורש הקבלה לעצמו הוא, בעינים, בסוד העין רואה והלב חומד (רש"י סוף פ' שלח). ובחי' הקבלה הזו נק' בור, כי הוא ​בור ריק ואין בו מים (בראשית ל"ז), שאין האור העליון נמשך לשם, בסוד ​אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד (סוטה ה'). וז"ש הכה את הארי לתוך הבור לעינהא דס"א בישא כי הכאת הארי היתה לעיניהם הרעות דס"א הנק' בור, שהן בורות נשברות אשר לא יכילו המים. והם יצאו עתה ונגלו ממחבואיהם בשליטה גדולה. ושדרת לחד כלבא למיכל קרבנין: כי הלעומת דאריה אכיל קרבנין, הוא הכלב הצועק תמיד הב הב, כנ"ל.
וז"ש, שמיה דההוא אריה אוריאל, דאנפוי אנפי אריה: סוד שם א"ל הוא החסד, שה"ס ימין, והאריה ההוא, שהוא אור החסד כנ"ל, נק' אורי-אל, כלומר האור הנמשך מהשם א"ל. ופניו אל הימין, שה"ס השפעה, בסו"ה ​ופני אריה אל הימין לארבעתם (יחזקאל א').
וז"ש, שמיה דההוא כלבא, בלאדן שמיה דלאו איהו בכלל אדם, אלא כלבא: כי הז"א נק' אדם בעת שיש בו מוחין מהבינה, שה"ס אד"ם בגי' מ"ה. וסוד הבינה הוא השפעה כנ"ל, שע"כ אמרו ז"ל ​אתם קרואים אדם (יבמות ס"א.) ולא אומות העולם קרואים אדם, משום ​דכל חסד דעבדין, לגרמייהו הוא דעבדין (ב"ב י:). וע"כ נקרא בלאדן שהם נוטריקון בל-אדם כי מ' מתחלפת בנ'.