תוכן

צו) ברכת מלביש ערומים והנותן ליעף כח, וצריך לאומרה הפך ממה שפסק שלחן ערוך. הנה האדם בעה"ז אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ואז אם החטא הוא גדול, הוא גורם שיפשיטו מעליו לבוש הקדושה אשר לו, ונותנין עליו ומלבישין אותו לבוש קליפת הנחש, דוגמת ויתנצלו בני ישראל את עדים, ונמשך עליהם זוהמת הנחש, וכן אירע ג"כ לאדם וחוה כאשר חטאו, וידעו כי ערומים הם וכו'. ואם אין החטא גדול, נחלש כח הלבוש אשר בו, אעפ"י שנשאר עמו, בסוד צור ילדך תשי כו', וכאשר האדם מפקיד נשמתו, בפסוק בידך אפקיד רוחי וכו', קודם שישן, ביד המלכות, אז היא מחדשת אותם, וכי שאין לו לבוש כלל, נותנת לו לבוש מחדש, ומי שיש לו לבוש אלא שנחלש כחו, היא מחזקת אותו, ונותנת בו כח, וכל זה הוא בעת הבקר, כד"א חדשים לבקרים וכו', וחידוש זה נעשה אז בבקר, ע"י שם א"ל, שהוא חסד המתעורר בבקר, בסוד וישכם אברהם בבקר.