זהר

צו) ר' אבא פתח ואמר, מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן, זה תור: שוין כביכול, ז' לר', ר' לת', ו' לה', זרתא דקב"ה, בשית מאה ושבעין שנין, מהכא מן שמיא, ועד ארעא, כיצד ז"ה תו"ר, זרת ו"ה ה"ו תר"ז, אתקדמת ה' לו'. ואתקדמת ו' לת', ת' לר', ר' לז', רבוע יהיה כפול זרת ארכו וזרת רחבו כפול.

פירוש הסולם

צו) ר' אבא פתח וכו': רא"פ ואמר, מי מדד בשעלו מים ושמים בזרתתכן. זה תור שוים כביכול, כלומר שמתחברים יחד. הז' דזה מתחברת לר' דתור. והר' דתור מתחברת לת' דתור, ויוצא מהם צירוף זרת, ו' דתור מתחברת לה' דזה, והיינו ו"ה דשם הויה, שהם ז"א ונוקביה. הזרת של הקב"ה הוא בשש מאות ושבעים שנה, מכאן משמים, שהוא ז"א, עד ארץ שהיא הנוקבא. ושואל כיצד הוא, ואומר, זה תור, יש לו ב' צרופים: א) זרת ו"ה כנ"ל. ב) ה"ו תר"ז, דהיינו שנתקדמה ה' דזה לו' דתור, שהתקדמות הה' רומזת על בינה המשפעת לז"א שהוא ו'. והו' מתקדמת לת' דתור, והת' לר' דתור, ור' דתור לז' דזה. דהיינו צירוף הב' ה"ו תר"ז שז"ס שש מאות ושבעים שנה שמשמים לארץ, כלומר שהיא מספר קומת האור המושפע משמים שהוא ז"א, לארץ שהיא הנוקבא. ויורה שהיא חסר שלשים למאה השביעית, שהיא ג"ר החסרה בקומה זו. ואע"פ שאין כאן אלא תר"ז, נכפלת הז' בעשרה, והם תר"ע.
פירוש. שמשמיענו בזה אשר בשמות ז"ה תור השוים כאחד כנ"ל (באות צ"ד) יוצאים ב' מיני צירופים א) ו"ה זר"ת, והיא בחינת ז"א שהוא השמים, כשהוא לעצמו. ב) ה"ו תר"ז, והוא בחינת ז"א בסוד קומת ההשפעה, שמשפיע אל הנוקבא. וזה שמסיים על זה רבוע יהיה כפול זרת ארכו וזרת רחבו כפול. זר"ת ארכו הוא קומת השפעה דז"א שהיא שש מאות ושבעים שבגי' זרת. וזרת רחבו הוא בחינת ז"א כשהוא לעצמו. כנ"ל.