זהר

צו) הכי נמי דא, אלין עשרה שמהן כלהו, כגוונא דהאי קליפה למוחא. ואע"ג דכלהו מוחא, כלהו נהורין עילאין, ובוסמין עילאין, לית מאן דקאים בקיומייהו, אבל כלהו כגוונא דקליפה לגבי מה דלא ידיע, ולא קיימא בחכמתא כלל, וכ"ש רזא דאין סוף, והני כינויין אינון קליפה לגבייהו, וכולא דא לגו מן דא, ומוחא סתימאה לגו בגו, דלא אתיידע כלל, ועל דא קליפה בתרא לא איכפת לן, ואע"ג דנמחקין, עם כל דא לא אתיהיב רשותא למחקא, אפילו אות זעירא דאורייתא.

פירוש הסולם

צו) הכי נמי דא וכו': כך אלו עשרת השמות כולם, הם כעין קליפה הזו אל המוח. ואע"פ שכולם מוח, שגם השמות הם מוח, כולם אורות עליונים ובשמים עליונים, אין מי שיעמוד בקיומם, אבל כולם הם בעין קליפה כלפי מה שאינו ידוע, ואינו נמצא כלל בחכמה, וכל שכן לסוד אין סוף המלובש בתוכם. וע"כ בערכם נקראו השמות קליפות. ואלו הכינויים הם קליפה אל השמות. והכל הוא זה בתוך זה. ומוחא סתימאה דא"א, לפני ולפנים, שאינו נודע כלל. ועל כן קליפה האחרונה, דהיינו הכינויים, אין אנו דואגים להם, שלא ימחקו. אבל אע"פ שהם נמחקים, עם כל זה לא ניתנה רשות למחוק אפילו אות קטנה שבתורה.