זהר

צו) ארבעים יכנו לא יוסיף וגו', פקודא דא להלקות לרשע, דאיהו סמאל, דעתיד קב"ה למחאה ליה חמשין מחאן. בגין דעבד גרמיה אלוה. ייתי יחודא, דמייחדן ביה ישראל בכל יומא, בכ"ה אתוון, וימחי בהון, למאן דשוי גרמיה אלוה, ולאו איהו אלא עבד מטונף. ואלין דסרחו בה' תקין לון קב"ה, למחאה ביו"ד ה"א וא"ו, דאינון ארבעים חסר חד. ובהאי שמא, מחא קב"ה עשרה מכתשין לאדם. ועשרה לחוה. ועשרה לנחש. ותשעה לארעא. בגין דכלהו סרחו באת ה'. ובג"ד, כי עשית זאת.

פירוש הסולם

צו) ארבעים יכנו לא יוסיף וגו': מצוה זו להכות לרשע, שהוא סמאל, שעתיד הקב"ה להכותו חמשים מכות משום שעשה עצמו אלוה. יבוא היחוד, דקריאת שמע ובשכמל"ו שישראל מיחדים בכל יום בכ"ה כ"ה אותיות שבהם, ויכה בהם למי שעושה עצמו אלוה, והוא אינו אלא עבד מטונף. ואלו שחטאו בה' אחרונה, שהיא מלכות תקן להם הקב"ה להכותם ביוד הא ואו, שהם בגימטריא ארבעים חסר אחת. ובשם הזה הכה הקב"ה עשרה מכות לאדם, ועשרה לחוה, ועשרה לנחש, ותשעה לארץ, שהם ביחד ל"ט מכות, משום שכולם חטאו באות ה' שהיא המלכות. ומשום זה כתוב, כי עשית זאת, אשר זאת היא שם המלכות.