זהר

צו) וכל אינון דלא משתכחין זכאין בהאי עלמא, אפילו תמן, מתרחקין מקמי קב״ה, ועאלין בנוקבא דתהומא רבא, ודחקין שעתא, ונחתין לעלמא. וההיא נשמתא דלהון, הא אוליפנא, כמה דאינון קשי קדל בהאי עלמא, כך הוו עד לא ייתון לעלמא. וההוא חולקא קדישא דיהב לון, רמאן ליה, ואזלין ושאטין ואסתאבון, בההוא נוקבא דתהומא רבא, ונטלי חולקיהון מתמן, ודחקין שעתא ונחתי לעלמא. אי זכי לבתר, ותב בתיובתא קמי מאריה, הוא נטיל ההוא חולקא דיליה ממש, הה״ד, מה שהיה כבר הוא ואשר להיות וגו׳ כבר היה.

פירוש הסולם

צו) וכל אינון דלא וכו׳: וכל אלו שאינם נמצאים צדיקים בעולם הזה, אפילו שם, למעלה, מטרם שבאו לעולם, מתרחקים מלפני הקב״ה, ונכנסים בנקב תהום הגדול, ודוחקים את השעה, ויורדים לעולם. ונשמה ההיא שלהם, הנה למדנו, כמו שהיא קשת עורף בעולם הזה, כך היתה מטרם שבאה לעולם. ואותו החלק הקדוש שנתן להם הקב״ה מצד הקדושה זורקים אותו, והולכים ומשוטטים ונטמאים בנקב ההוא של התהום הגדול, ולוקחים חלקם משם, ודוחקים את השעה ויורדים לעולם. אם זכה אחר כך וחזר בתשובה לפני רבונו, הוא לוקח החלק ההוא שלו ממש, דהיינו חלק הקדושה שהשליך למעלה, כנ״ל, ז״ש, מה שהיה כבד הוא ואשר להיות כבר היה וגו'.
פירוש. כי בעת בריאת הנשמות, בעודם למעלה, מטרם שבאו לעולם הזה תחת הזמן, הם נמצאים בבחינת הנצחיות שלמעלה מזמן, אשר היה הוה ויהיה משמשים שם בבת אחת כטבע הנצחיות, ונמצא שכל המעשים שיעשו הנשמות בזה אחר זה, כשיבואו בעולם הזה, כבר הם נמצאים שמה בבת אחת. וז״ש צ״ה) כל אינון נשמתין וכו׳ בההוא דיוקנא ממש דאינון בהאי עלמא. דהיינו, כמעשיהם בעוה״ז. וז״ש (שם) וכל מה דאולפין בהאי עלמא כלא ידעו עד לא ייתון לעלמא, כי כל התורה שעתידים ללמוד בעולם הזה במשך ימי שני חייהם, כבר היא נמצאת כולה שמה. וז״ש וכל אינון דלא משתכחין זכאין בהאי עלמא, אפילו תמן מתרחקין מקמי קב״ה וכו', שכל מעשיהם הרעים כבר מצוירים בנשמתם. וכמו שעתידים להשליך חלק הקדושה בעולם הזה, כן גם שם, וההוא חולקא קדישא דיהב לון רמאן ליה, וכו'. ואם עתידים בעוה״ז לחטוא ולעשות תשובה, בזה אחר זה מצויר זה למעלה בבת אחת כטבע הנצחיות. וז״ש אי זכי לבתר ותב בתיובתא קמי מאריה הוא נטיל ההוא חולקא וכו'. שגם זה כבר מצויר שם. ויש הפרש בין הנשמה העתידה להיות בצדיק ובין העתידה להיות ברשע. כי העתידה להיות בצדיק נמצאת כבר שמה בכל קדושתה, כנ״ל, וע״כ אינה רוצה לבא לעוה״ז לחומר הגוף המזוהם. אלא בגזירת הקב״ה. אבל אותה הנשמה העתידה להיות ברשע, היא דוחקת את השעה לבא להתלבש בגוף המזוהם. כי היא חושקת לזוהמא. וז״ש ודחקין שעתא ונחתי לעלמא.