זהר

צה) וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם. רבי שמעון אמר, לרעות צאן אביהם מבעי ליה, מאי א"ת. נקוד מלעילא, לאסגאה עמהון שכינתא, דאיהי עמהון שרייא, בגין דאינון הוו עשרה, דהא יוסף לא הוה עמהון, ובנימין איהו זעיר בביתא, ובגין כך אינון הוו עשרה, וכד אזלו, הות שכינתא בינייהו, ועל דא נקוד מלעילא.

פירוש הסולם

צה) ​וילכו אחיו לרעות את וגו': ר' שמעון אמר, לרעות צאן אביהם היה צריך לומר, למה אומר את צאן אביהם. ומשיב, המלה את מנוקדת מלמעלה, והוא לרבות עמהם השכינה כי השכינה נקראת את (כנ"ל בראשית ב' אות רמ"ו) שהיתה שורה עמהם. משום שהיו עשרה, ובכל מקום שיש עשרה שורה בהם השכינה, כי יוסף לא היה עמהם, ובנימין הקטן הוא בבית, ומשום זה היו עשרה, וכשהלכו היתה השכינה ביניהם, ועל כן מנוקד מלמעלה על המלה את.