זהר

צה) וההוא ינוקא בריה, קיימא בכל יומא קמיה דבצלאל, בשעתא דנחית ממתיבתא עלאה, ואמר קמיה תלת מלין, עד לא יפתח בצלאל ברזין סתימין דחכמתא, דכל מלוי רזין סתימין אינון, דעין לא ראתה אלהים זולתך. האי דאמר, מאן דפסק יתפסק. מאן דפסק מלין דאורייתא, על מלין בטלין, יתפסקון חיוהי מהאי עלמא, ודיניה קיימא בההוא עלמא. מאן דקצר יתקצר, מאן דקצר אמן, ולא מאריך ביה גו נייחא, יתקצר מחיין דהאי עלמא. מאן דקצר יתארך, מאן דאמר אחד, אצטריך לחטפא אלף, ולקצרא קריאה דילה, ולא יעכב בהאי את כלל. ומאן דעביד דא, יתארכון חייו.

פירוש הסולם

צה) וההוא ינוקא בריה וכו׳: ואותו הילד בנו, עומד בכל יום לפני בצלאל בשעה שיורד מישיבה העליונה, ואמר לפניו שלשה דברים, מטרם שפותח בצלאל בסודות סתומים של החכמה, כי כל דבריו סודות סתומים הם דעין לא ראתה אלקים זולתך, וזהו שאמר, מי שפוסק יתפסק, היינו, מי שפוסק דברי תורה בשביל לדבר דברים בטלים יהיו נפסקים חייו מעולם הזה, ודינו עומד לעולם ההוא. מאן דקצר יתקצר, היינו מי שמקצר באמן, ואינו מאריך בו במנוחה, אלא שאומר אמן חטופה, יתקצר מחיים של עולם הזה. מאן דקצר יתארך, היינו, מי שאמר אחד, צריך למהר באלף דאחד, ולקצר הקריאה שלה, ולא יתעכב באות הזו כלל. ומי שעושה כך, יתארכו חייו.