זהר

צה) וע״ד אינון אריכי, למיתי תועלתא לכלא. מאי לכלא. למיעל על חוטא דשדרה, דמתשקיין מן מוחא. ובג״ד לא תלי שערא דרישא על שערא דדיקנא. דשערא דרישא תלי וסליק על אודנין לאחורוי, ולא תלי על דיקנא, משום דלא אצטריך לאתערבא אלין באלין. דכלהו מתפרשן בארחייהו.

פירוש הסולם

צה) וע״ד אינון אריכי וכו׳: וע״כ, שערות רישא הן ארוכות, להביא תועלת לכל. מהו לכל. היינו כדי שהחכמה תכנס דרך השערות לחוט השדרה, שהוא נשקה מן המוח, וע״כ הן ארוכות עד רישי דכתפין. ששם חוט השדרה. ומשום זה אין שערות ראש תלויות על שערות הזקן, כי שערות ראש תלויות ועולות מעל האזנים לאחורי הראש, ואינן תלויות על הזקן, משום שאין צריכים לערב אלו באלו, שכל אחד מתחלק לפי דרכו.
ביאור הדברים. תחלה יש להבין לפי מה שנתבאר לעיל (באות ל״ד) שגלגלתא ה״ס ם׳ דצלם, וע״כ נדבקו בה השערות, משום שבם׳ דצלם אין הי׳ יוצאת מאויר. והפנים ממצח ולמטה ה״ס ל׳ צ׳ דצלם, שבהם יוצאת הי׳ מאויר, וע״כ ממצח ולמטה אין שערות. וכיון שכן, למה נדבקו שוב שערות דיקנא בפנים ובלחי התחתון דא״א. הרי הם כבר ממצח ולמטה. והענין הוא, כי כבר נתבאר שבאמת שערות ראש ושערות דיקנא פרצוף אחד הן, אלא כמו שהמסך דצמצום ב׳, שמתחת חכמה סתימאה דא״א, הוציא בינה ותו״מ דפנימיות הראש דא״א, אל הגוף, כך הוציא בינה ותו״מ דפרצוף השערות מן הראש אל הגוף, באפן שהן בפנימיות הראש דא״א והן בחיצוניות הראש לא נשארו אלא כתר וחכמה, ובינה ותו״מ דפנימיות וחיצוניות הראש, יצאו מראש אל הגוף, ונתפשטו עד החזה שלו, הנקרא טבורא דלבא. כמ״ש לעיל (אות ע״ג) דהאי דיקנא מהימנותא וכו׳ וחפי עד טבורא.
ונודע שגם הגוף מתחלק למל״צ, דצלם, אשר מפה עד החזה הוא ם׳ דצלם, ושם הוא בחינת או״א עלאין, שאין הי׳ יוצאת מאויר שלהם לעולם. ומחזה עד טבור דגוף, הוא בחינת ישסו״ת, דהיינו ל׳ דצלם, שבהם יוצאת הי׳ מאויר. ומטבור ולמטה הוא צ׳ דצלם. ולפיכך גם השערות דיקנא שיצאו מחיצוניות הראש דא״א נתדבקו בלחי התחתון, וחופפים על חלק העליון מן הגוף מפה עד החזה, ששם ם׳ דצלם, שאין הי׳ יוצאת שם מן האויר. באפן, שכו״ח דשערות נדבקו בם׳ דראש א״א, ובינה ותו״מ דשערות נדבקו בם׳ דגוף א״א.
וזה הכלל. אין שערות נמשכות אלא מי׳ שנכנסה באור ונעשה אויר. ואין שערות מתדבקות בקביעות אלא בם׳ דצלם, משום ששם גם הי׳ שנכנסה באור היא בקביעות, שאינה יוצאת מאויר לעולם. משא״כ בל״צ דצלם ששם הי׳ חוזרת ויוצאת מן האויר, אי אפשר שתהיינה שמה שערות בקביעות. ובכל פרצוף יש ד׳ ממין, ם׳ דראש, שהיא הגלגלתא, ום׳ דגוף בכללו, שהיא מפה עד החזה. ום׳ דנה״י בפרטות, שה״ס ב׳ פרקי נצח והוד שלמעלה מיסוד. כי נה״י לפי עצמם נחלקים למל״צ כמ״ש במקומו. ום׳ דחג״ת בפרטות, שהוא תחת אצילי הידים. כי החג״ת לפי עצמם נחלקים למל״צ. ולפיכך יש ד׳ מקומות של שערות קבועות א׳, שערות ראש בם׳ דראש. ב׳, שערות דיקנא בם׳ דגוף. ג׳, שערות זקן התחתון בם׳ דנה״י. ד׳, הוא בראש חלק העליון של הידים שהוא ם׳ דחג״ת. והנה נתבאר ששערות דיקנא ואו״א עלאין הם כמעט בחינה אחת, ששניהם בחי׳ ם׳ דצלם, ומקום שניהם הוא מפה עד החזה. ובזה תבין מ״ש האריז״ל שע״כ לא נזכרו או״א באדרא רבא, משום שאו״א בדיקנא אתכלילו. שלכאורה תמוה, מה ענין או״א אצל דיקנא. ובהאמור תבין שהם כמעט בחינה אחת ממש. ולפיכך נפסקים שערות דיקנא על החזה דא״א, הנקרא טבורא דלבא, משום שמשם ולמטה עד הטבור, כבר הוא מקום ישסו״ת, שה״ס ל׳ דצלם. שבו יוצאת הי׳ מאויר. ודומה כמו מצח דא״א.
וזה אמרו (באות צ״ב) אלא כל נימין שקילין דרישא ודיקנא, דהיינו שהן פרצוף אחד בן ע״ס כח״ב תו״מ, כנ״ל. דרישא אריכין על כתפין, אריכות מורה על הארת חכמה, למיגד לרישא דז״א, וכו׳, כי כל פרצוף השערות משפיע לז״א, שערות רישא דא״א לראש דז״א, ושערות דיקנא דא״א לשערות דיקנא דז״א, כל אחד להבחינה שכנגדו. כמ״ש במקומו. וז״ש (באות צ״א) נימין דדיקנא לא אריכין כולי האי, כלומר, שאין בהם כל כך חכמה כמו שערות ראש, משום שהם ממסך דפאתי הראש ולמטה. וקשיין, כי מתוך ששערות דיקנא נמצאים מתחת המסך שבפאתי הראש המובא לעיל (בהסולם אות צ׳) ע״כ כבר יש בהם דינים, וע״כ הם קשים משא״כ שערות רישא, כיון שהמסך נמצא בפאתי הראש למטה, אין כח המסך יכול לפעול למעלה ממקום מציאותו וע״כ אין בהם דינים. וז״ש, וע״ד אתחזון למהוי רכיכי כי אין בהם דינים ולפיכך. מושפע בהם החכמה למוח דז״א. בסו״ה חכמות בחוץ תרנה.
וז״ש (באות צ״ה) ובג״ד לא תלי שערא דרישא על שערא דדיקנא וכו׳ דלא אצטריך לאתערבא אלין באלין, כי שערות רישא חשובים הרבה על שערות דיקנא, דכלהו מתפרשן בארחייהו, שהן ב׳ בחינות מיוחדות, וכל אחת מתפרשת לפי דרכה.