זהר

צה) ורזא דהאי בשר מאי ניהו. אלא כד״א בשגם הוא בשר. ורזא דא לחכימי לבא אתמסר. והאי בש״ר בהפוכא שב״ר. ועליה אתמר שבר רעבון בתיכם. אם זכו בשר קדש דאתמר ביה ומבשרי אחזה אלוה. ואם לא נטרין בהאי בש״ר אות ברית אתהפך לון בשב״ר.

פירוש מעלות הסולם

צה) ורזא דהאי בשר וכו׳: שואל, ומה הוא הסוד של בשר הזה. ומשיב, אלא כמו שאתה אומר בשגם הוא בשר. וסוד זה נמסר לחכמי לב. ובשר זה, בהפוך אותיות שב״ר, ועליו נאמר שבר רעבון בתיכם. אם זכו בשר קודש, שנאמר בו ומבשרי אחזה אלוה. ואם לא שומרים בבשר זה אות ברית, נהפך להם לשב״ר.
פירוש: הנה בזהר (בראשית ב׳ אות תכ״ב) מפרש בשגם הוא בשר, דא נחש קדמאה, וכו׳ בג״כ הוא בשר כד״א קץ כל בשר בא לפני. ופירושו הוא שהנחש הקדמוני נקרא בשר, כמו שנאמר קץ כל בשר בא לפני, שכל חשק הסט״א הוא שהאדם ימשיך להם אלו האורות דג״ר דחיה הבאים בכלים דבשר ועור של פרצוף הד׳ של ז״א, כי בפחות מזה שהם מן האורות המאירים בכלים המתוקנים אינם יכולים להנות כלום, ולכן נקרא קץ כל בשר שרוצה להמשיך את כל בחי׳ הארת החכמה עד הסוף והקץ.
ובזהר (בראשית א׳ אות תע״ח) כתוב בשגם הוא בשר ר׳ אלעזר אמר בשגם דא משה כי הוא בגי׳ שמ״ה מנין משה, דאיהו נהיר לסיהרא וכו׳ והיו ימיו מאה ועשרים דעל ידיה תורה אתיהיבת וכו׳ כי משה ה״ס דעת הפנימי דז״א העולה למ״ן לבינה, ומעורר את הקשר דבינה דאור ישר עם זו״ן דאור ישר, שאז חוזרת בינה לחכמה פנים בפנים, להשפיע הארת חכמה לזו"ן, והארת חכמה זו נקראת ל״ב נתיבות החכמה המורה על כ״ב אותיות דז״א וי״ס דבינה. ולולא זו״ן העולים אליה, היא חוזרת לבחינתה עצמה שהיא חסדים מכוסים בסוד כי חפץ חסד הוא.
וזה אמרו, ורזא דהאי בשר מאי ניהו, אלא כד״א בשגם הוא בשר, ורזא דא לחכימי לבא אתמסר, היינו חכמי הלב שזכו לקבלת החכמה דל״ב נתיבות בסוד הבינה שבה הלב מבין, שע״י המ״ן שלהם חזרה הבינה לזווג פב״פ עם החכמה, להם נמסר הסוד של בשר הזה המאיר בסוד ו"ק דחכמה ממטה למעלה כדרך התקונים של הקדושה לפי הפירוש של הזהר על בשגם הוא בשר, בשגם דא משה. אבל אלה הרוצים להמשיך את הג״ר ממעלה למטה כדרך הנחש הקדמוני שהוא קץ כל בשר והאי בשר בהפוכא שב״ר, גורם לשבירה ולהסתלקות האורות מן הכלים, ע״ד שבירת הכלים בעולם הנקודים, וחטא אדם הראשון בעץ הדעת שנידון בנשירת אברים, ועליה אתמר שבר רעבון בתיכם. שאין להם ברכה. ומפרש אם זכו, בשר קודש שזוכים לאורות החכמה מאו"א עלאין הנקראים קודש, שנאמר בו ומבשרי אחזה אלוה וראיה ה״ס חכמה כנודע. ואם לא נטרין בהאי בשר אות ברית, שה״ס תקון המסך דבחי״ג שעליו נעשה הזווג לקומת חכמה אתהפך לון בשב״ר, ונידון בנשירת אברים כנ״ל.