זהר

צה) וכד לא חזרין בתיובתא, אינון דעברין על לא תעשה, דאינון משמאלא, אתמר עלייהו ובן כסיל תוגת אמו. בגין דתמן אימא לשמאלא, ולבא איהו לשמאלא, ובגין דא ויתעצב אל לבו.

פירוש מעלות הסולם

צה) וכד לא חזרין וכו': וכאשר אלו שעברו על מצוות לא תעשה, שהם הכלים שמצד השמאל, אינם חוזרים בתשובה, נאמר עליהם, ובן כסיל תוגת אמו, משום ששם בשמאל מאירים אורות דאמא. וכן הלב הוא בשמאל, ומשום זה נאמר ויתעצב אל לבו.
פירוש יש ל״ב נתיבות החכמה, שה״ס כ״ב אותיות של ז״א, ועשר ספירות של ישסו"ת, שע״י שניהם ביחד מתגלה החכמה, דהיינו ע״י עלית ז״א להכריע בין ימין ושמאל דישסו״ת מתגלה החכמה. (כמ״ש באדר״ז אות רי״ט) וזה נבחן להארת ו״ק דבינה, כי ישסו״ת הם בחינת ו״ק דבינה. ויש שם מ״ב אותיות, היינו כשנוסף על ל״ב נתיבות החכמה הנ״ל, מתגלות עשר ספירות החסדים של או״א עלאין, ועשר עם ל״ב הם מ״ב. ואז מאירים ג״ר דבינה. ולפיכך השם מ״ב מאיר בראש ז״א, משום שמקבל אותם מג״ר דבינה, שהם או״א עלאין שה״ס ראש. ול״ב נתיבות החכמה מאירים בו״ק דז״א להיותם מקובלים מישסו״ת שהם ו״ק דבינה, שה״ס גוף ולא ראש. אמנם גם גוף דז״א שהוא חג״ת נה״י, נחלק לג״ר וו"ק שחג״ת שהם מחזה ולמעלה הם ג״ר דגוף, ונה״י שהם מחזה ולמטה הם ו״ק דגוף. ונמצא משום זה שנה״י דז״א שה״ס ו״ק מקבלים הארת חכמה מישסו״ת, שהם ו"ק דבינה, ונקראים אמא וה״ס ל״ב נתיבות החכמה, וחג״ת דז״א מקבלים מעשר ספירות החסדים מאו"א עלאין, נוסף על ל״ב דישסו״ת, שה״ס שם מ״ב. ולכן בחג״ת דז״א שולטים החסדים דאו״א עלאין, ונקראים אבא. והארת החכמה מכוסה בהם ובנה״י דז״א מאירה החכמה דישסו״ת, בסוד ל״ב נתיבות החכמה.
וסוד רמ״ח מצוות עשה הם ממשיכים חסדים מכוסים, מפני שהם באים מחג״ת דז״א שהם חסדים מכוסים, מאו״א עלאין, שהם ג״ר דבינה, ונחלקים לפי ג׳ הקוים שבז״א, שב׳ הספירות חסד וגבורה, שה״ס ב׳ הקוים ימין ושמאל הנמשכים לו מבינה, הם מאתים, כי ספירות הבינה הן בסוד מאות. וספירת תפארת שהיא הקו האמצעי, שהוא בחינת ז״א עצמו המתקן ב׳ הקוים דבינה, נבחן לארבעים ושמונה, כי יש בו י״ב צרופי הוי״ה שבכל אחת ד׳ אותיות וד׳ פעמים י״ב הם מ״ח. ומכאן יצא המספר רמ״ח, מאתים מחסד וגבורה, ומ״ח מתפארת, ומכונים ג״כ רמ״ח אברי הגוף כי ז״א נקרא גוף שעיקרו הוא ג׳ ספירות חג״ת שבהם רמ״ח בחינות כנ״ל.
וסוד שס״ה לא תעשה הן שס״ה תקונים להעלים ג״ר דחכמה דשמאל, המאירים ממעלה למטה, ולהמשיך הארת החכמה ממטה למעלת בדרך עליה, שהוא ו״ק דחכמה, והן מתגלים מחזה ולמטה דז״א ששם מקום מלכות, כי נה״י דז״א מתלבשים במלכות, ולכן הם במספר שס״ה כי שלש ספירות וחצי שהן חצי תפארת ונה״י שהן מחזה ולמטה כל אחת מהן היא בסוד מאה, והן ש״נ בחינות, ולהיותן תקון החכמה שה״ס ג״ר, י״ה, ע״כ נוסף עליהן ט״ו בחינות, שביחד הן שס׳׳ה בחינות .
ואין לשאול הרי בכמה מקומות כתוב, ששס״ה הוא בג״ר ורמ״ח הוא בו״ק, בסו״ה זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר, שמי עם י״ה שס״ה. זכרי עם ו״ה רמ״ח. הרי ששס״ה הוא בסוד י״ה שהם ג״ר, ורמ״ח הם בסוד ו״ה שהם ו״ק. הענין הוא, כי שס״ה לאוין הם תקוני החכמה שה״ס ג״ר וע״כ הם בסוד י״ה. ורמ״ח הם תקוני החסדים שהם ז״א וע״כ הם ו״ה. אמנם מקום הארתם הוא בהיפך, שרמ״ח הם חסדים מכוסים מאירים בחג״ת שהם בחינת ז״א, וג״ר דגוף ושס״ה שהם תקוני חכמה אינם מאירים אלא בתנה״י דז״א ובמלכות, שהם ו״ק דגוף.
וזה אמרו, אלא דא רזא עלאה איהו פקודין דעשה אינון מימינא דתמן חכמה וכו' כי נמשכים מאו״א עלאין, המאירים בחסדים בהארת ג״ר ונקראים חכמה דימין. ונקראים אבא. ופקודין דלא תעשה אינון משמאלא היינו מישסו"ת המאירים בל״ב נתיבות החכמה, דתמן אימא עלאה כי ישסו״ת נקראים אימא דבהון אדנ״י שמעה אדנ״י סלחה אדני הקשיבה וכו' כי שס״ה לאוין הם תקוני החכמה, שתאיר בדרך עליה ממטה למעלה. וכד לא חזרין בתיובתא וכו' להמשיך הארת החכמה בדרך התקון, אתמר עלייהו ובן כסיל תוגת אמו, בגין דתמן אימא היינו ישסו״ת הנקראים אימא, לשמאלא שמהם נמשך הארת חכמה דשמאל, ולבא היינו מלכות ששם מתגלה הארת החכמה איהו לשמאלא, ובלי התיקון מתגלים הדינים במלכות, ובג״ד ויתעצב אל לבו. משא״כ ז״א המאיר בחסדים הנמשכים מאבא, ועל אור החסדים אין שום צמצום ודין כלל, ולכן בן חכם ישמח אב מחמת שהארת החכמה משלימה את החסדים שהם נמשכים מאבא, בהארת ג״ר. ובן כסיל תוגת אמו, המגלה את הדינים שבהארת חכמה הבאה מאמא.