זהר

צד) הוא הכה את שני אריאל מואב, תרין מקדשין קיימין בגיניה,ואתזנו מניה, מקדש ראשון ומקדש שני, כיון דאיהו אסתלק נגידו דהוה נגיד מלעילא אתמנע, כביכול הוא הכה לון וחריב לון, ושצי לון.

פירוש הסולם

צד) הוא הכה את וגו': ​הוא הכה את שני אריאל מואב. שני מקדשים היו קיימים ונזונים בשבילו, מקדש ראשון ומקדש שני. כיון שהוא נסתלק, נמנעה ההמשכה שהיתה נמשכת למעלה. ונחשב, שכביכול הוא הכה אותם, והחריב אותם, וכלה אותם.
פירוש. אחר שהארת גוף דעתיק יומין נסתלקה, השפע שנמשך ממנו מלמעלה נפסק,וע"כ נחרבו תרין בתי מקדשין ונמצא כביכול הוא הכה לון וחריב לון ושצי לון, הנה הדברים האלו עמוקים מאד, כי משמע שבסבת גילוי קומת הזווג הגדול דרישא דעתיק יומין נסתלקה הארת הגוף דע"י מכל העולמות, כי ע"כ נחרבו המקדשין, וכל נהורין דהוו נהירין לישראל, כלם אתחשכו, כמ"ש לפנינו. והדברים נפלאים ביותר.
והענין הוא, כי כל התיקונים סובבים רק על בחי"ד, הנקראת מלכות ונוקבא דז"א, או פרצוף ב"ן, כי מכחה היתה שבירת הכלים, וכן חטא דעצה"ד, שכל עבודת הצדיקים בשתא אלפי שני, הוא לחזור ולתקנה כמו שהיתה מטרם שביה"כ ומטרם החטא של אדה"ר, שאח"ז יתגלה הזווג הגדול הנ"ל, דרישא דע"י, המבער את הקליפות והס"א לנצח, בסוד ​בלע המות לנצח, וכו' (ישעיה כ"ה). וכיון שהב"ן כבר נתתקן לנצח, ואינו צריך עוד לשום תיקונים, הנה אז ישוב הב"ן להיות ס"ג, ובזה נגמר כל התיקון.
אמנם בינתים, דהיינו אחר הזווג הגדול דעתיק יומין, ומטרם שיבת הב"ן להיות ס"ג, יש ענין הסתלקות הארת גופא דעתיק, שבסבת הסתלקותו חרבו ב' בתי מקדשים, דהיינו ב' בחינות המוחין המאירות בב' מקדשין, שהן מוחין דאו"א עלאין שמאירים בבית ראשון, והמוחין דישסו"ת שהם מאירים בבית שני. וכלהו נהורין דישראל נחרבו ונסתלקו, כמ"ש לפנינו, אשר כל אלו החורבנות הם התיקונים האחרונים המשיבים את הב"ן להיות ס"ג, שהוא כל הנרצה. ואז יחזרו ויבנו ב' המקדשין בידי שמים, מבחינת המסך דבחי"ב שהיא בינה דהיינו ע"ד המסך דס"ג דא"ק שמלפני צמצום ב', הנבחן שהוא נקי מכל צמצום, אלא רק מידי שמים, בסוד ​כי חפץ חסד הוא (סוף מיכה), ואז ב' המקדשין יתקיימו לנצח ויהיה ​אור הלבנה כאור החמה (ישעיה ל'). דהיינו בינה עלאה, שהיא עתה האור של ז"א הנק' חמה. ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים, דהיינו כז"ת דעתיק יומין, שמהן נמשך האור לאו"א שהאצילו ז' ימי בראשית.כי ז"א שהוא החמה ישוב להיות ע"ב, שבתוכה האור דגופא דעתיק.
וטעם הסתלקותו של גופא דעתיק מטרם אלו התיקונים, הוא, כי אין יותר בע"ס אלא ב' נוקבין, שהן בינה ומלכות, הנק' ס"ג וב"ן. ונמצא אחר הזווג הגדול דע"י שנתבטלה בחי' הב"ן, הנה נתבטלה עמה גם בחינת מסך דס"ג. והיה זה מטעם התיקון הנעשה בגופא דעתיק לשתף הבינה והמלכות זו בזו, בסוד שיתוף מדת הדין במדת הרחמים. (כנ"ל אות ד' ד"ה אדם ע"ש) שמכח השיתוף הזה האציל לפרצוף א"א דאצילות, וכלהו פרצופי אבי"ע יצאו ונתקיימו רק במלכות הזו המשותפת והממותקת במדת הרחמים שהיא בינה. ולפיכך כיון שנתבטלה בחינת המסך דב"ן, נתבטל עמה יחד המסך דבחי"ב שהוא ס"ג, בהיותם כרוכים יחד כאחד, וכיון שנתבטלו בחינת הנוקבא והמסך, א"כ נפסק הזווג עם האור העליון, וע"כ כל הארת הגוף דעתיק, שהיתה על המסך המשותף במדת הרחמים, נסתלקה לגמרי, וממילא נחרבו כל המאורות שממנו ולמטה, הנמשכים מגופא דעתיק.
וזה אמרו הוא הכה את שני אריאל מואב, תרין מקדשין הוו קיימין בגיניה וכו' כיון דאיהו אסתלק, נגידו דהוה נגיד מלעילא אתמנע, דהיינו כמבואר, כי מתוך שנתבטל הב"ן מכח הזווג הגדול דע"י, נתבטל עמו גם הס"ג, דהיינו גם המסך דבחי"ב עצמו, וכיון שאין המסך מוכשר לזווג, נפסק ע"כ האור העליון, שהוא נגידו דהוה נגיד מלעילא אתמנע, נגידו, פירושו המשכה והתפשטות האור העליון מעילא לתתא. והוא נפסק מטעם ביטול המסך, כמבואר. הרי, שמסבת הזווג הגדול שנעשה ברישא דע"י, נפסקה ונתבטלה השפעת האור מגופא דעתיק יומין, כי הזווג של הראש ביטל המסך דב"ן, וכיון שעד עתה היה המסך דב"ן מחובר עם המסך דס"ג בגופא דעתיק יומין כאחד, לכן נתבטל גם המסך דס"ג, וכיון שאין מסך לזווג דהכאה אין מקום לאור העליון להשפיע שם. כנודע.