זהר

צד) בר נש לתתא אית ליה דיוקנא וציורא, ולא איהו בקיומא כגוונא דהני דלעילא: ציורא ודיוקנא דלעיל. מצטיירין בציוריהון כמה דהוויין, בלא מלבושא אחרא לאצטיירא, ובגין כך אנון בקיומא תדיר. ציורא דאדם לתתא, מצטיירין בציורייהו במלבושא, ולא כגוונא אחרא, ובגין כך קיימין בקיומא זמן ועדן.

פירוש הסולם

צד) בר נש לתתא אית ליה דיוקנא וציורא ולא איהו בקיומא כגוונא דהני דלעילא: בן אדם למטה. בעוה"ז יש לו דמות וציור, ומכל מקום אינו מתקיים לנצח כמו המלאכים של מעלה. כלומר, שהוקשה לו כי משמע לכאורה, שאין הקיום תלוי כלל בדיוקנא וציורא, כמו שכייל לעיל בדבור הסמוך. ומיישב. ציורא ודיוקנא דלעיל, מצטיירין בציוריהון כמא דהויין, בלא מלבושא אחרא לאצטיירא, ובגין כך אנון בקיומא תדיר, הציור והדמות של המלאכים של מעלה, הם מצטיירים בציוריהם כמו שהם, מבלי להצטייר באמצעות מלבוש אחר, ומשום כך המה חיים וקיימים תמיד, ציורא דאדם לתתא מצטיירין בציורייהו במלבושא, ולא כגוונא אחרא, ובגין כך קיימין בקיומא זמן ועדן, הציור של אדם למטה, בעוה"ז, דהיינו הנפש רוח נשמה שלו מצטיירים בציוריהם באמצעות מלבוש, ולא באופן אחר, ומשום כך, הם מתקיימים רק למועד ועת קצוב.
פירוש, כי המלאכים באים מזווג או"א, וכמו שאו"א מקבלים אורותיהם בכלים שלהם עצמם בלי מלבוש אחר, כן גם המלאכים הנמשכים מהם, יכולים לקבל אורותיהם בכלים שלהם ואינם צריכים לסיוע ממלבוש אחר. אמנם נשמות בני אדם באים מזווג זו"ן דאצילות, ונודע שזו"ן אינם יכולים לקבל אורותיהם, זולת באמצעות מלבוש שמקבלים מנה"י דאו"א, כי הכלים שלהם, אינם ראוים לאור ישר, אלא לאור חוזר בלבד (כנ"ל דף ז' ד"ה וכבר) ומכ"ש בני אדם הנולדים מהם, אינם ראוים לקבל האורות בהכלים שלהם עצמם, זולת באמצעות מלבוש מזו"ן, ולפיכך אינם מתקיימים לנצח, כי אין צדיק בארץ אשר לא יחטא, ובעת שיפגמו המלבוש העליון עד שאינו ראוי עוד לתפקידו, תיכף מסתלקים הנר"ן שלהם ומתים.