זהר

צד) מאן חובוי. דא לישנא בישא, דבגין לישנא בישא, חויא אזדמן, בין לעילא בין לתתא, דכתיב וישלח יי׳ בעם את הנחשים השרפים. השורפים או השרופים לא כתיב, אלא השרפים, מאן שרפים. דכתיב ראשי תנינים תרי, חד אתאחיד לעילא, וחד לתתא וכתיב שרפים עומדים ממעל לו, ממעל לו ודאי, כד״א להתיצב על יי׳, וכדין סגירו בכלא, ולית מאן דפתח, ועל דא כתיב כן דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה וגו', מאי מנאפת. מנאפת ממש ודאי, אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און.

פירוש הסולם

צד) מאן חובוי דא וכו׳: מה הם עונותיו. הם לשון הרע, שבשביל לשון הרע, מזדמן הנחש הקדמוני, בין למעלה, ובין למטה, שכתוב, וישלח ה׳ בעם את הנחשים השרפים. השורפים או השרופים אינו כתוב, אלא השרפים, מה הם שרפים. ומשיב, אלא שסובב על הנחש הקדמוני, ומה שאומר, נחשים, לשון רבים, הוא כמו שכתוב, ראשי תנינים, שנים, כי אחד נאחז למעלה, ואחד נאחז למטה בעולם הזה. וכתוב שרפים עומדים ממעל לו, ממעל לו, ודאי, דהיינו כש״א, להתיצב על ה'. שפירושו, כנגד ה', כי בני אלקים הם הדינים, וה' הוא רחמים, אף כאן, ממעל לו, הם כמו כנגד לו, ואז הוא סגירה בכל, דהיינו שנסגרו כל האורות, ואין מי שיפתח. שאז בא הנחש ומטיל זוהמא, בשורש נשמתו של החוטא אשר במלכות, שזה נבחן לניאוף וע״כ כתוב, כן דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און. מהו מנאפת. היינו מנאפת ממש, ודאי, שעליו נאמר, אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און.