זהר

צד) וערב רב שאילו בשרא ויהיב לון. ומה כתיב הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף ה׳ כו'. והאי בשר הא אוקמוהו מארי מתניתין בבשר היורד מן השמים. דא מנא דאכלו ערב רב. ועל כל דא אמרו עלה אין דבר טמא יורד מן השמים.

פירוש מעלות הסולם

צד) וערב רב שאילו וכו׳: וערב רב שאלו בשר, וניתן להם. ומה כתוב. הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף ה׳ כו'. ובשר זה הרי העמידוהו בעלי המשנה, בבשר היורד מן השמים, זה המן אכלו הערב רב, ועל כל זה אמרו עליו (סנהדרין נט:) אין דבר טמא יורד מן השמים.
ביאור הדברים: אע״פ שאנו מונים עשר ספירות, אין בהן יותר מחמש בחינות, שהן נקראות בשם: כתר, חכמה, בינה, תפארת, מלכות. והוא מפני שספירת התפארת כוללת שש הספירות, חג״ת נה״י וע״כ הן עשר. (עי׳ בפתיחה לפירוש הסולם אות ג׳) ונודע שחמשה הכלים של כח״ב תו"מ, נקראים בעשר הספירות שקומתן שוה, בשם: עור, בשר, גידין, עצמות, מוחא. שמוחא הוא כתר, עצמות חכמה, גידין בינה, בשר תפארת, עור מלכות. ונודע שיש תמיד ערך הפוך בין כלים לאורות, כי בכלים הסדר הוא שהעליונים גדלים תחלה בפרצוף, שמתחלה בא כתר ואח״כ חכמה וכו׳, וע״כ אנו מתחילים תמיד לכנותם ממעלה למטה כח״ב תו״מ, לפי סדר ביאתם והארתם בפרצוף. ובאורות הסדר הוא הפוך, שאורות התחתונים באים תחלה אל הפרצוף, שמתחילה בא נפש, ואח״כ רוח, ואח״כ נשמה וכו׳. וע״כ אנו מכנים תמיד את האורות בשם נרנח״י, ומתחילים באור דנפש שהוא הקטן מכל האורות. ונמצא שבזמן שאין לז״א רק מוחא שהוא כתר העליון של הכלים אין בו אלא אור הנפש שהוא התחתון שבאורות. וכשמשיג גם פרצוף העצמות, קונה אור הרוח. ובפרצוף גידין קונה את אור הנשמה, ובפרצוף בשר קונה אור החיה. ובפרצוף עור קונה את אור היחידה.
והנה לאחר שבירת הכלים, בעולם הנקודים, מחמת האור הגדול שבקע לפרסא דצמצום ב׳, נתקן שג״ר דחיה הבאים מאורות הזווג דאו״א הפנימים, לא יאירו בהעולמות עד לגמר התיקון, כי זהו עיקר התיקון שנתחדש בפרצופי אצילות המעטת האור וגדלות הכלים, ואינם מאירים רק מוחין דו"ק דחכמה שהיא אור החיה, בסו״ה והחכמה תחיה את בעליה, הנמשכים מאו״א החצונים, ונקראים ו״ק דחיה. ולפי שאסור להמשיך ג"ר דאור החיה, מטרם גמר התקון, נמצא שבפרצוף ד׳ שהוא בשר חסרים לו הכלים התחתונים שהם בשר ועור, ואין בו אלא ג׳ כלים שהם מוחא עצמות גידין, המסתיימים על החזה דפרצוף זה, שמאירים בספירות חב״ד חג״ת, ומחזה ולמטה דהיינו בנה״י אינם מאירים עד לגמר התקון, וכשחסר נה״י דכלים, חסר ג״ר דאורות, ​וז״ס שחיטת הבע״ח להפריש את הראש שהוא ג״ר מן הגוף שהוא ו״ק, וגם צריכים להכשיר את הבשר בהדחה ומליחה, להוציא את הדם, בסוד כי הדם הוא הנפש, דהיינו החיות שהוא הג״ר.
וזה אמרו וערב רב שאילו בשרא, שהמשיכו אורות החכמה שהיא חיה המתלבשת בפרצוף בשר, ויהיב לון וכו׳ והאי בשר הא אוקמוהו מ״מ בבשר היורד מן השמים, היינו עם הארת ז״א, שנקרא שמים המקבל הארת החכמה ממטה למעלה, בסוד ו"ק בלבד. שז״ס הבשר שאחז״ל (סנהדרין נט:) שאדם הראשון לפני החטא, מיסב בגן עדן היה והיו מלאכי השרת צולין לו בשר, דא מנא דאכלו ערב רב, ועל כל דא אמרו עלה, אין דבר טמא יורד מן השמים.