זהר

צד) ואית אורייתא דבריאה, ואורייתא דאצילות. אורייתא דבריאה ה׳ קנני ראשית דרכו. ואורייתא דאצילות, תורת ה׳ תמימה. ובה תמים תהיה עם ה׳ אלהיך. ומסטרא דילה אתמר על ישראל בנים אתם לה'.

פירוש מעלות הסולם

צד) ואית אורייתא דבריאה וכו': ויש תורה דבריאה ותורה דאצילות. על תורה דבריאה נאמר ה׳ קנני ראשית דרכו. ועל תורה דאצילות נאמר תורת ה׳ תמימה. ובה בתורה דאצילות תמים תהיה עם ה׳ אלקיך. ומצדה נאמר על ישראל בנים אתם לה׳ אלהיכם.
הנה בכדי להסביר ההפרש שבין תורה האצילות לבין תורה דבי״ע, אשד בתורה דאצילות כל התורה כולה שמותיו של הקב״ה, וכל הדברים שבתורה, כמו דברי עשו, דברי לבן, דברי האתון ודברי בלעם ובלק וכו' באים להראות דברים עליונים ואין בה פסול וטמא. צריכים להבין היטב את ההבדל שבין עולם אצילות לבי״ע. (וכבר הארכתי בזה לעיל אות ס"ט ע״ש).
והנה בשער הקדמות דף שצ״ה כתב וז״ל בענין ההפרש שיש בין עולם האצילות ועולמות בי״ע, כי ד׳ עולמות נכללים בד׳ אותיות הוי"ה, גם הודעתיך כי ד׳ אותיות הוי״ה מתחלקות בסדר הזה: י׳ בחכמה, ה׳ בבינה, ו׳ בתפארת, ה׳ במלכות. כיצד אות י׳ באצילות והוא בבחינת הוי״ה דיודין העולה ע״ב, הנקרא חכמה. בסוד כולם בחכמה עשית, הנאמר על אצילות וכו'. ואות ה״א בבריאה בבחינת הוי״ה העולה ס״ג בסוד אמא מקננת בכורסיא. ואות וא״ו ביצירה, בבחינת הוי״ה דאלפין העולה מ״ה, בסוד שית ספיראן מקננא ביצירה. ואות ה׳ בעשיה בבחינת הוי״ה דההין העולה ב״ן בסוד מלכות מקננא באופן. נמצא כפי זה כי עולם האצילות בחינתו היא החכמה. ובחינת עולם הבריאה היא הבינה. ובחינת עולם היצירה היא התפארת. ובחינת עשיה היא במלכות. וכ״ז מבואר, אין צורך להאריך בו. כי הנה כמו שעולם האצילות עצמו יתחלק לד׳ בחינות אלו כן הן כוללות אלו ד׳ העולמות, והנה כנגד האצילות נאמר כלם בחכמה עשית, לפי שכל האצילות נעשית בסוד החכמה.
וזה ביאורו של דבר: דע כי האור המאציל העליון מתגלה באבא הנקרא חכמה ונעלם בתוכו בלי שום מסך ביניהם דעד החכמה הנקראת אבא אתגלי הא״ס. אבל מחכמה ולמטה אין אור הא״ס ממש מתגלה, אמנם אבא הוא המתלבש והמתפשט בתוך כל האצילות להחיות אותו, ונודע כי אבא מתלבש גו אימא ואימא גו ז״א וז״א גו נוקבא.
ולפי זה קשה מה שאמרו כי אורו של אבא מתפשט בכל האצילות, אבל הענין הוא, כי הנה האור העליון דא״ס הגיע עד אבא בהתרחבות גדולה בלי היות מסך ומחיצה מפסקת, ולכן עד אבא הנקרא חכמה, הכל נקרא בשם חכמה, אבל מן אבא ולמטה נשתנה הדבר והוא כי אבא מתלבש תוך אימא, ואמא תוך ז׳׳א וכו'. אמנם עצמתו של אור דאבא מתלבש ומתפשט בתוך אמא. וכאשר אור אבא ניתן לז״א להאיר בו, אין אמא נעשית מסך ממש מפריד בין אבא לז״א, אלא, אמא נעשית, מעין מחיצה ולבוש אל אור אבא ופי היסוד שלה פתוח כעין חלון פתוח ודרך שם יוצא אור אבא אל ז״א, ואין מסך כלל בפי החלון ההוא. ונמצא כי ז״א מקבל עצמותו של אור אבא, אלא שההפרש הוא שהאור העליון בהיותו מאיר בג״ר דאצילות הוא מאיר דרך התרחבות גדולה. אבל ו״ק דאצילות הנקרא ז״א מקבל האור העליון ממש, אלא שהוא דרך חלון צר שהוא פי היסוד דאמא, ובזה אין שנוי אור כלל מלמעלה לשל מטה. וזהו ענין כלם בחכמה עשית כי כל האצילות מקבלת אור המאציל העליון אלא שעד אבא הנקרא חכמה הוא בהתרחבות גדולה ומשם ולמטה הוא עובר דרך חלון.
אמנם כאשר האור עובר אל עולם הבריאה נתוסף בו שינוי אחר, והוא כי אין הבריאה מקבלת את האור אלא דרך מסך ממש המפסיק בינה לבין האצילות, והנה האור העובר דרך מסך אינו האור הראשון עצמו, רק תולדתו נולד ממנו, ולכן נשתנה שם העולם הזה ואינו נקרא אצילות אלא בריאה, כי היא בריאה חדשה שלא כראשונה.
וענין המסך הזה נתבאר במקום אחר וכו'. ואמנם עולם היצירה איננו מקבל האור שלו הנמשך אליו מן הבריאה רק ע״י מסך וגם ע״י רחוק. ואמנם המסך שיש מן האצילות אל הבריאה אינו נזכר עתה ביצירה רק המסך האחר הנוסף בו מחדש המפסיק בינו לבין הבריאה. וכן עד״ז אע״פ שיש אל העשיה ג׳ מסכים: הא׳ שיש בין האצילות לבריאה, והב׳ שיש בין הבריאה ליצירה, והג' שיש בין היצירה לעשיה. עכ״ל.
ותמצית המאמר הוא, שבאצילות עצמו ישנן ד׳ בחינות פרטיות, הנקראות: או״א ז״א ונוקבא. ובכולם עובר אור החכמה בלתי שום מסך כלל, ולכן נקרא אור עצמותו, משא״כ האור המאיר מן האצילות לבי״ע, הוא עובר דרך מסכים ונקרא אור של תולדה ולא עצמות. ואותם השמות אשר ישנם אל ד׳ הפרצופים שבאצילות ישנם גם בבי״ע, כי בריאה היא אימא. ויצירה ז״א. ועשיה מלכות. וההפרש בין הבחינות שבאצילות, ובין בי״ע הוא רק במסכים אשר באצילות אין מסך. ובין אצילות לבי״ע, וכן בין עולם לעולם בבי״ע עצמם יש מסך מבדיל המפסיק בין עולם לעולם.
והנה ענין המסכים מבואר בע״ח שער מ״ז פ״א אשר המסך שבין אצילות לבריאה נקרא מסך דהרחקה. ובין בריאה ליצירה, נקרא חלון ונקב צר. ובין יצירה לעשיה הם חלון ונקב צר וגם הרחקה. (וביאורם נמצא בתלמוד עשר הספירות חלק ג׳ פ״א ע״ש) ואותן ג׳ הבחינות: היינו הרחקה, וחלון ונקב צד, ושתיהן יחד. נבחנות ג"כ באצילות עצמה (כמ״ש שם בשער מ״ז) א״כ יש להבין למה באצילות אינן נחשבות למסכים, ורק בבי״ע הן מסכים.
הענין הוא, כי המסך דהרחקה של הבינה באצילות שפירושו שהיא מתרחקת עצמה מחכמה ובוחרת רק בחסדים בסוה״כ כי חפץ חסד הוא, אין זה גורם לה שום מעוט וצמצום על אור החכמה, משום שהיא עשתה זאת מתוך חשק ולא מתוך איזה עכוב. ולכן בעת שז״א עולה אליה למ"ן היא יכולה להחזיר פניה אל החכמה ולהיות פב״פ ומקבלת אור חכמה בשביל ז״א וכן כשבינה משפיעה הארת חכמה לז״א היא משמשת עם בחינה א׳ שהיא חלון ונקב צר שהם היסודות דאבא ואמא. ועד״ז מקבלת המלכות הארת החכמה הרי שאלו ג׳ הבחינות באצילות אינן עכובים על אור חכמה, אלא דרך הארתם הוא כך, ואדרבה ככה המה ממשיכים את אור החכמה עד סוף האצילות והם נחשבים לאחדות גמורה כי המסכים אינם מסכים, אלא להיפך, ככה הם מאירים, וזוהי בחינתם.
מה שאינו כן בשעה שאלו ג׳ המסכים נמצאים בבי״ע שהם רק אור של תולדה ואינם מקוריות, כי כבר נסתיים בו א"ס ב״ה למעלה מהפרסא שבין אצילות לבריאה, נמצא שהמסך דהרחקה המשמש בספירת הבינה המרחיקה את עצמה מחכמה מטעם בחירתה, נוסף עליו גם כח הסיום אשר בפרסא שממעל לו המסיים את אור החכמה ואינו נותן לו להתפשט למטה מפרסא, ונמצא כאן שהמסך דהרחקה נעשה למפריש את החסדים מן החכמה ולמסך ממש על אור חכמה, הרי שגם במסך עצמו דהרחקה אין שום שנוי מבינה שבאצילות אל אור הבריאה וכמו שמונע אור חכמה מהבריאה כן נמנע אור חכמה מבינה דאצילות עכ״ז המרחק ביניהם רב לעין ערך. כי בינה דאצילות אע״פ שמקבלת רק חסדים בלי חכמה מ״מ נבחנת כעצם החכמה, כי ההרחקה שבה מחכמה, היא רק בסוד כי חפץ חסד מטעם חשק לבד ואין לה שום עכוב לקבל חכמה בכל עת שהיא רוצה, משא״כ אור הבינה המקננת בבריאה כבר נפרדה מן החכמה לגמרי, כי אינה יכולה לקבל חכמה אפילו אם תרצה לקבל מטעם הפרסא שממעל לה, ולכן נעשו האצילות והבריאה ב׳ עולמות נפרדים זה מזה לגמרי.
ועד״ז המסך דיצירה הוא אותו מסך שבז״א דאצילות בלי שנוי כל שהוא אלא בז״א דאצילות אינו משמש לעכוב על אור החכמה, אלא להיפך ממש, הוא כל הגורם להמשכת הארת חכמה אל הז״א, כנ״ל, וע״כ אינו נבחן אפילו לשנוי כל שהוא מהאור עצמו, כי בלעדו לא היה שם האור כלל, כנ״ל בסוד איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון, משא״כ כשעומד בעולם היצירה, ששם אינו מסוגל כלל לתפקידו להמשיך חכמה, להיותו נמצא למטה מפרסא המסיימת על החכמה, לפיכך נמצא עביותו של המסך מתגלה לגמרי שהוא מפרישו אפילו מבחינת ג״ר שבעולם הבריאה, ונמצאת היצירה ו״ק בלי ראש.
וטעם ההפרשה מג״ר, הוא כי המסך דחלון הוא יסוד דאמא הרחב בחסדים ומסך דנקב צר הוא יסוד דאבא שהוא צר מחסדים אבל ארוך בחכמה ואע״פ שיסוד דאמא קצר הוא מחכמה שהוא בחי״א החסרה ג״ר, עכ״ז באצילות שיש שם זווג או״א, נמצאים היסודות משלימים זה עם זה, כי מאבא לבדו אין הז״א יכול לקבל היות והוא צר מחסדים, ואין הז״א יכול לקבל חכמה בלי לבוש החסדים, וכן מאמא לבדה אינו יכול לקבל, משום שיסוד דאמא קצר הוא מג״ר, כי הוא בחי״א שהיא ו״ק בלי ראש, כנ״ל. אמנם ע״י זווג ב׳ היסודות יחד, נמצא מקבל שפע החסדים, מיסוד דאמא הרחב בחסדים, והם נעשים לבוש שיוכל לקבל אור חכמה מיסוד אבא אע״פ שהוא צר מחסדים. הרי שאין המסך דחלון מבדיל הג״ר מן הז״א, אלא אדרבה כי זולתו לא יכול לקבל הארת חכמה מן יסוד אבא, כי לא היה לו לבוש של החסדים, שבלי לבוש החסדים אין שום אפשרות לז״א שיקבל חכמה, כמ״ש הרב בשער הכונות ענין יוהכ״פ דרוש ג'. הרי איך המסך דחלון עושה פעולה הפוכה, לא רק שאינו מפרישו מג״ר, אלא להיפך, ממשיך לו הג״ר.
משא״כ בעולם היצירה, שאינו יכול לקבל הארת חכמה מאבא משום הגבול שבפרסא, נמצא המסך דחלון בכל תקפו, והוא מפריש אותו מן הג״ר, להיותו בחי״א, כנ״ל. וע״כ נמצא עולם היצירה בו״ק בלי ג״ר. הרי שבאמת אין שום שנוי מן המסך דחלון המשמש בז״א דאצילות, אל המסך העומד בעולם היצירה, ועכ״ז, באצילות הוא נעשה גורם לג״ר, וביצירה נעשה למפריד מג״ר. ועד"ז בעולם העשיה, הנושאת את המסך הכפול הן מחלון ונקב צר של ז״א והן מהרחקה מבחינת הצמצום שבה. הנה גם הוא באמת אותו המסך הנמצא במלכות דאצילות בלי שנוי כל שהוא אלא באצילות, הוא נעשה לה לגורם להמשכת חכמה, בהיותה מקבלת עי״ז את המוחין דהארת חכמה מן הז״א מזווג היסודות דאו״א שז״א מקבל, ולפיכך אינו מסך מעכב על החכמה אלא להיפך הוא הגורם להמשכת הארת חכמה, שמתוך כך אין הפרש כלל בין המסך שבה אל האור שבה, בסוד איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון, כמ״ש. משא״כ בעולם העשיה, שאין המסך יכול להמשיך שם הארת חכמה. מכח הפרסא שמתחת האצילות המסיימת לחכמה, כנ״ל. נמצא עביותו של המסך מתגלה בכל תוקפו, ונשארת בתכלית המעוט של האור, הנק׳ ג׳ גו ג', כמ״ש להלן.
והנה נתבאר היטב שבאמת אין שום הפרש במשהו מג׳ המסכים הנמצאים בבינה וז"א ונוקבא של אצילות אל ג׳ המסכים הנמצאים בג׳ עולמות בריאה, יצירה ועשיה, ועכ״ז באצילות אינם מסכים כלל, והם חשובים כמו האור בעצם, בסוד איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון. אבל בג׳ עולמות בי״ע, הם נעשים מסכים ממש המעכבים את האור וממעטים אותם מאד, כי ההרחקה של עולם הבריאה עושה אותו להרחקה ממשית מחכמה, ולעולם לא תוכל לקבל חכמה. ומסך החלון ממעט היצירה גם מבחינת ג״ר דבריאה, להיותו בחי״א, כנ״ל. והמסך הכפול שבעשיה ממעט אותה לבחינת ג׳ גו ג'.
וצריכים להתבונן שבמסכים האלו כלולים כל מיני הרצונות בלי המלוי שלהם והם כל מיני העונות והענשים הרוחניים והגשמיים, אשר מחמת עלית ה״ת שהיא בחינה ד׳ עד תפארת דנה״י דא״ק נעשה המקום לבי״ע אשר אור א״ס לא מתפשט לתוכם ועי״כ נתעבו שלשה המסכים בבי״ע ומראים כל תקפם ועביותם. ואם אפילו ע״י תקונים יש עליה לעולמות אבל הפרסא לא מתבטלת הרי שכל הדינים שבחינת הד׳ מתגלים כאן בבי״ע, משא״כ באצילות הם עצמם הגורמים להתפשטות האור.
וזה אמרו ואית אוריתא דבריאה כי בחינת התורה היא זו״ן, ואורייתא דאצילות היינו זו״ן דאצילות, אורייתא דבריאה ה׳ קנני וגו׳ לשון קן שאינו קביעות אלא בעליות וירידות ואורייתא דאצילות תורת ה׳ תמימה בלי שום מסכים בסוד איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון ולא יגורך רע ובה תמים תהיה עם ה׳ אלקיך, אשר הזוכה לנשמה של אצילות מובטח לו שלא יחטא ודבוק בהשי״ת כאדם עם מחשבתו ומסטרא דילה אתמר וכו', בנים אתם וגו', ועיין בזהר סוף פרשת בהר במאמר רזא דעבד ורזא דבן.