זהר

צג) דשא דהכא, לאו איהו מזריע זרע, ובגין כך אתבטל, ולא קיימא בקיומא כהני אחרנין, דלית ליה דיוקנא לאצטיירא ולאתגלפא בדיוקנא וציורא כלל, אלא אתחזון ולא אתחזון. כל אנון דלא אצטיירו בציורא ודיוקנא, לית לון קיומא, קיימי לפום שעתא, ואתאכילו באשא דאכלא אשא, ומהדרין כמדלקדמין, וכן בכל יומא.

פירוש הסולם

צג) ​דשא דהכא לאו איהי מזריע זרע ובגין כך אתבטל ולא קיימא בקיומא כהני אחרנין: דשא שבכאן, שבהכתוב תדשא וגו', אינו מזריע זרע, וע"כ מתבטל ואינו מתקיים כאלו האחרים. כי הם אלו מלאכין שליטין לפום שעתא דאתבריאן בשני וקיימא למיכלא דהאי בהמה (כנ"ל באות ע"ו) כי דשא וחציר היינו הך. דלית ליה דיוקנא לאצטיירא ולאתגלפא בדיוקנא וציורא כלל אלא אתחזון ולא אתחזון שאין לו להדשא דמות, להצטייר ולהחקק בדמות וציור במשהו, אלא נראים ואינם נראים. פירוש, כי דמות וציור באים מהכלים, כי האורות אין להם שום שינוי מראש הקו עד סוף עשיה, וכל השינוים והצורות רק מהכלים באים. ואלו האורות הנקראים חציר או דשא, ה"ס ג"ר דע"ב שאין להם כלים בעולמות אבי"ע, כי הכלי שלהם לא נגלה אלא באו"א הפנימיים דעולם הנקודים, ונודע, שאו"א אלו נגנזו ואינם מתגלים יותר בהעולמות אבי"ע, וע"כ אין לג"ר דע"ב בחינת כלי במשהו. וע"כ אתחזון ולא אתחזון, כי אתחזון בהכרח כדי לגלות המוחין דו"ק דע"ב, שהם המוחין דחיה, כי אי אפשר שיתגלו ו"ק בלי ג"ר (כנ"ל דף פ' ד"ה אמנם) ואחר שנגלו המוחין, הם מסתלקים תיכף ומיד ולא אתחזין, כי אין להם כלים להתלבש שם. וזה הכלל כל אינון דלא אצטיירו בציורא ודיוקנא, לית לון קיומא, קיימי לפום שעתא ואתאכילו באשא דאכלא אשא ומהדרין כמדלקדמין, וכן בכל יומא, כל אלו שלא נצטיירו בצורה ודמות, דהיינו בכלים כנ"ל, אין להם קיום, אלא נבראים ועומדים לפי שעה, ונאכלים תיכף ומיד באש אוכלה אש, ושוב חוזרים ונבראים ותיכף נאכלים באש אוכלה אש כמקודם לכן, וכן חוזר חלילה, וכן בכל יום.