תוכן

צג) ולפיכך אל"ה למעלה ממ"י, להורות על סוד העיבור שנתעברה בהם, ונכנסו לתוכה כדפרישית ויצאו לחוץ בשלמות כדפרישית. הנה אם כן, אין שם זה, לא לס' ריבוא, ולא לחיילין דלהון לקיימם אחר צאתם, אלא שם זה לבינה, להאציל האצילות, ולהוליד, ולהוציא טמירין כדפרישית. כי בלתי שם זה, לא היה לה אפשרות להוליד ולאפקא טמירין. וזהו בשם יקרא, בההוא שם דיליה, דאיהו אלהים, קרא ואפיק כל זינא, בין באצילות, בין בבריאה, בין ביצירה, בין בעשיה, לאתקיימא בשלמות זה, כי על ידי שם זה נתקיימו גם כן אחר צאתם, ולא חסרו מס' ריבוא אפילו אחד, כדאמרינן לקמן איש לא נעדר. והכל על ידי שם אלהים שבבינה. ולפי שזה נראה קצת דוחק, שמפשט הכתוב שאומר לכולם בשם יקרא, נראה שהשם הוא להם, ולא לבינה. לזה אמר, כגוונא דא, ראה קראתי בשם בצלאל, שאין שם זה חוזר על שם בצלאל הנזכר בכתוב, אלא על השי"ת, שהזכיר שמו הגדול, לתת קיום והעמדה ושלמות נפלא אל בצלאל, כדי שיוכל לעשות המשכן, ושיכוין סודותיו. וכמ"ש ז"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות, שבהם נבראו שמים וארץ. ואמנם הזכרת שם זה הוא, להמשיך עשר ספירות, מעשר אותיות שבשם, על נשמת בצלאל, באופן שתהיה נשמתו כלולה מעשר בלי התלבשות, ושיהיה לו קיום והעמדה, לקבל האור הרב ההוא. וכמ"ש ואמלא אותו רוח אלהים כו'.