זהר

צג) דא עם דא, מה דלא הוו יכלין למללא מקדמת דנא. נפקו מההיא פתחא, ויתבו בגנתא תחות אילנין. אמרו דא לדא, כיון דאנן הכא, וחמינן כל דא, אי נמות הכא, ודאי ניעול לעלמא דאתי. יתבו. שינתא נפלת עלייהו. ודמכו. אדהכי, הא ההוא ממנא אתא, ואתער לון, אמר לון, קומו פוקו לגו פרדס דאברא. נפקו, חמו לאלין מארי מקרא, דהוו אמרי בההוא קרא, במדבר הזה יתמו, הא באתר אחרא לא. ושם ימותו, הא באתר אחרא לא, ודא בגופין, אבל בנשמתין לא, כגוונא דבני גנתא.

פירוש הסולם

צג) דא עם דא וכו׳: חסר כאן תחלת המאמר. והיו מדברים זה עם זה מה שלא יכלו לדבר מקודם לכן. יצאו מפתח ההוא, וישבו בגן תחת האילנות. אמרו זה לזה, כיון שאנו כאן, וראינו כל זה, אם נמות כאן, ודאי נבא לעולם הבא. ישבו. נפל עליהם שינה וישנו. בתוך כך בא ממונה ההוא והעירם. אמר להם, קומו צאו לתוך הפרדס שמבחוץ. דהיינו למדרגה חיצונית. יצאו. ראו אלו בעלי מקרא שהיו אומרים במקרא הזה. במדבר הזה יתמו, אבל במקום אחר לא. דהיינו שיזכו לעולם הבא. ושם ימותו, אבל במקום אחר לא. דהיינו שיהיו להם חיי עולם הבא. וזה בגופין, שאפילו בעוה״ז ימותו רק מבחינת הגוף, אבל לא הנשמות. שיהיו כעין בני הגן. דהיינו שהנשמות יזכו לגן עדן.