זהר

צג) ואספר מעשי יה, מסטרא דהוד. יסור יסרני יה, חכמה ובינה, מימינא ומשמאלא, בתלת ימינין, ותלת שמאלין. ולמות לא נתנני, עמודא דאמצעיתא, בג' דכליל כתר, וצדיק, ואיהו בן י"ה. ומיד יקום ו' לה' בי"ה, בימינא ושמאלא, ברחמי ותחנוני, בכמה פיוסים לה ולבנהא, הה"ד ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת. ובגין דא אמר נביא, בבכי יבאו ובתחנונים אובילם.

פירוש הסולם

צג) ואספר מעשי יה: הוא מצד ההוד. כי הארת חכמה הנגלית מבינה, אינה נגלה אלא מחזה ולמטה, שהוא בהוד. יסור יסרני יה, היינו בחכמה ובינה, שהם מימין ומשמאל, שהחכמה כלולה ג' ימינים חכמה חסד נצח, והבינה כוללת ג' שמאלים בינה גבורה הוד, שמטרם ביאת קו האמצעי, הימין והשמאל הם במחלוקת זה עם זה, ונמשך מהם דינים, ע"כ נאמר יסור יסרני יה. ולמות לא נתנני, הוא קו האמצעי הכולל ג' אמצעים, כתר, וצדיק דהיינו יסוד, והוא עצמו דהיינו תפארת, שהוא בן י"ה. ומיד יקום ו' לה' בי"ה ויושלם שם הוי"ה, בימין ובשמאל ברחמים ובתחנונים בכמה פיוסים לה, למלכות, ולבניה. ז"ש ביום ההוא אקים סוכת דוד הנופלת, שהיא מלכות. ומשום זה אמר הנביא בבכי יבואו ובתחנונים אובילם.
ביאור המאמר. כי ע"י חטא דור המבול, נתפרק החבור של מלכות בבינה, ונגלה המלכות דמדת הדין, שממנה נמשך המבול. חוץ מתיבת נח שנשארה במתוק המלכות בבינה, שבה נקבצו כל החיים, אמנם בזמן המבול היו בקטנות בחסד ג"ר. וז"ש (באות פ"ח) דאקרי ספר הזהר דאיהו כתיבת נח, שספר הזהר, הוא סוד הביאור של המיתוק דמלכות בבינה, שהיתה בתיבת נח, שהוא יסוד כל נשמת חיים. אמנם או כבשעת המבול, דמתכנשין בה שנים מעיר ושבע ממלכותא, שנים מעיר ה"ס ז"א בבחי' ו"ק בלי ראש, והמלכות בבחינת נקודה. ושבע ממלכותא, היינו ז"ס תחתונות חסר ג"ר. שזה רומז על דרושי הקטנות שבספר הזהר. ולזמנין א' מעיר וב' ממשפחה, רומז על ג' קוין שקו אחד מיחד שנים. וזהו רומז על דרושי הגדלות שבזהר. דבהון יתקיים כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, שה"ס מיעוט הג"ר דשמאל, ע"י קו האמצעי שאין שם אור זכר, המאיר ממעלה למטה (כנ"ל ב"א דף ס' ד"ה מחלוקת) שז"ס היאורה תשליכוהו, כדי שיוכל להאיר, כי היאורה, פירושו כמו למאור, שע"י מיעוט הזה מתיחד השמאל עם הימין ויוכל להאיר (כמ"ש שם) וכל הבת תחיון, היינו רק אור הנקבה, הנמשכת ממטה למעלה, שה"ס המלכות הנקראת בת, זהו בלבד שקו האמצעי מחיה, ולא יותר. וז"ש ודא אורה דספרא דא, שסדר הזה של כל הבן וגו' וכל הבת תחיון, שאור הזה מבואר בספר הזהר באר היטב, מכל הבחינות שבו. וכלא על סבה דילך, היינו על סבת רעיא מהימנא, שהוא קו האמצעי, שהוא מסבב כל זה הנ"ל.
ונודע סדר יציאת המוחין שאחר המיעוט הנעשה ע"י נקודת החולם, המכניס י' באור וממעטו לאויר ו"ק, יוצא תקון ראשון ע"י נקודת השורק, שה"ס קו השמאל, המוציא הי' מאויר ומחזירו לאור. אמנם נמשכו ממנו דינים ואינו יכול להאיר, (כנ"ל ב"א דף מ"ז אות ל"ד ד"ה נפק. וב"א דף ט"ו ד"ה ההיא) ונדמה שלא עשה שליחותו ולא תקן דבר. עד שבא קו האמצעי, בסוד נקודת החירק. שהוא ממעט הג"ר דשמאל ומיחד אותו עם הימין ומשלים שלמות המוחין. ונמצא שכל השליחות והתקון נעשה ע"י קו אמצעי, וקו השמאל לא עשה שליחותו. ולפיכך מיחס הזהר את ב' השליחים ששלח נח מן התיבה, שהם העורב והיונה, לב' קוין שמאל והאמצעי, שהעורב שלא קיים שליחותו היה נמשך מקו השמאל. והיונה שעשתה שליחותו נמשכה מקו האמצעי. וכן ביונה הנביא שבפעם הראשונה לא עשה שליחותו אלא ברח בספינה מפני ה'. ופעם ב' עשה שליחותו, שהיא ג"כ מטעם הנ"ל, שבפעם הראשונה היה דבוק בקו שמאל בבחינת עורב, וע"כ לא עשה שליחותו. ובפעם ב' נתדבק בקו אמצעי, ועשה שליחותו.
וז"ש (באות פ"ט) ומאן גרים דא עורב, כלומר, אע"פ שהעורב, שה"ס קו שמאל, לא עשה שליחותו, אמנם הוא גרם לביאת קו האמצעי, שיוכל להשלים התקון, כי לולא העורב שהוא קו שמאל, לא היה לו לקו האמצעי מה לעשות. וז"ש, דאנת תהא בההוא זמנא כיונה, שרעיא מהימנא יהיה כיונה, שהוא קו האמצעי. דשליח אחרא דאקרי בשמך שנקרא בשם יונה, דהיינו יונה הנביא בפעם הראשונה, שנקרא בשם יונה, אבל היה, כעורב דאשתלח בקדמיתא, ולא אתהדר בשליחותא, שהיה אז דומה כמו עורב ששלח נח מן התיבה ולא חזר אליו בשליחותו, כנ"ל משום שהיה דבוק בקו השמאל. דאשתדל בשקצים, דאתמר בהון עמי הארץ שקץ, בגין ממונא דלהון, כי ההארת חכמה שבשמאל נבחן לעשירות, כמ"ש חז"ל הרוצה להעשיר יצפין, אבל הדבוק בשמאל נסתם ממנו אור תורה והוא כעם הארץ. וז"ש דאשתדל בשקצים, שהם בחינת עמי הארץ. ועשה זה כדי לינק מן החכמה שבשמאל שנקרא עשירות, וז"ש בגין ממונא דלהון. ולא אשתדל בשליחותיה לאהדרא צדיקייא בתיובתא, דהיינו להחזיר בני ננוה בתשובה, מבחינת קו האמצעי, וע"כ אע"פ שקו השמאל הוא הגורם לקו האמצעי שיעשה ויגמר השליחות כנ"ל, עכ"ז נחשב, כאלו לא עביד שליחותא דמאריה, משום שהוא לא נתכוון לזה.
ונודע שאין קו שמאל נכנע להתחבר עם הימין, אלא ע"י התעוררות המסך דחירק שבקו אמצעי, הממעטו מג"ר, (כנ"ל לך דף י"ג ד"ה ונתבאר). וז"ס שיונה שהיה דבוק בשמאל נשלך לעמקי תהומות הים, אשר תהומות הים ה"ס שליטת המסך דחירק (כנ"ל באדרא רבא אות רי"ד) שעי"ז נתמעטו ג"ר דשמאל של יונה הנביא וחזר להתדבק בקו האמצעי. וז"ש (באות צ'), ובך יתקיים רזא דיונה דעאל בעקמין דתהומי ימא, שבא בתהומות הים כדי שיתמעטו הג"ר דשמאל בסוד המסך דחירק, הכי תיעול אנת בעמיקו דתהומי אורייתא, התורה ה"ס ז"א, קו האמצעי, ותהומי אורייתא, ה"ס המסך דחירק שבקו האמצעי, ואמר לרעיא מהימנא, שגם הוא יתדבק בתהומי אורייתא שהוא מסך דחירק דז"א, כדי ליחד קו ימין וקו שמאל זה בזה. וז"ש, ויהון חכמה חסד ונצח לימין, וכו' כי כשייחד ימין ושמאל זה בזה, יהיה כל קו כולל ג' ספירות, בסוד ראש תוך סוף, ויהיה קו ימין, חכמה בראש, חסד בתוך, נצח בסוף. ועד"ז קו שמאל, יהיה בינה בראש, גבורה בתוך, הוד בסוף. ועד"ז קו האמצעי המיחד אותם, יהיה כתר בראש או דעת, תפארת בתוך, יסוד בסוף. ולעתיד, בשעת הגאולה, כשיתגלה משה רבינו עם ב' משיחין, יהיה רעיא מהימנא בבחינת קו אמצעי, ומשיח בן דוד בבחינת קו ימין, ומשיח בן אפרים בבחינת קו שמאל.
וז"ש (באות צ"א) ובגין דאנת תהא אחיד בתרין משיחין וכו', דהיינו בשעת הגאולה, כנ"ל, יהיו חח"נ כלול במשיח בן דוד, ובג"ה במשיח בן אפרים. ונודע שמטרם שהשמאל מתיחד עם הימין אע"פ שיש לו אז ג"ר, אינם אלא ג"ר דו"ק, ולא ג"ר אמיתים, וע"כ אין אז ספירת בינה בקו שמאל, אלא גבורה הוד בלבד שהם ו"ק. וז"ש, אמר, מסטרא דחד שמאלא גבורה, לא אמות, שמטרם שהיה לו בינה, דהיינו מטרם שנתיחד עם קו הימין, שהתחיל בספירת הגבורה, היה נמשך ממנו דינים קשים, ואז אמר לא אמות, דהיינו שהתפלל שלא ימות מחמת דינים הקשים, וז"ש, בגין דביה הוית אנת חרב ויבש בכלא בגין משיח בן אפרים, כלומר, משום שליטת משיח בן אפרים שהוא קו שמאל, בעת שלא היה לו בינה, דהיינו מטרם שנתיחד עם משיח בן דוד שהוא קו ימין, היה נמשך ממנו חורבן ויבשות בכל. דסבילת כמה מיני יסורין בגין דלא ימות, שסבל כל אלו היסורין הנמשכים ממנו, כדי שלא ימות ויתבטל הארת השמאל, אלא ליחדו עם הימין בשעת הכושר, בעת שיתעורר המסך דחירק, ובינתים סבל ממנו כדי שלא יתבטל הארתו, ונמשך זה עד שנתעורר המסך דחירק ואז נכנע השמאל ויחד אותו עם הימין ואז יצאו הג"ר המכונים ראש, ואז השיג קו השמאל שהוא משיח בן אפרים בחינת הראש שלו שהוא בינה. וז"ש, (באות צ"ב) לא אמות מסטרא דגבורה, בעת שהיה חסר בינה והתחיל מגבורה, כי לא נתיחד עם הימין, ואז התפלל שלא ימות. כי אחיה מסטרא דבינה, דהיינו בעת שיתיחד עם קו הימין ויצאו הג"ר דראש, ויהיה בקו שמאל ספירת הבינה. ומ"ש לעיל (באות צ"א), כי אחיה מסטרא דשמאלא דהוד, היינו משום שמדבר ממקום הארת החכמה, שאינה מאירה לא בראש ולא בתוך אלא בסוף דהיינו רק מטבור ולמטה. וכאן מדבר ממקום מוצאה דהארת החכמה, שהוא בראש, ע"כ אומר, כי אחיה מסטרא דבינה.