זהר

צג) תאנא, מאי דכתיב, חכמות בחוץ תרנה. ולבסוף כתיב, ברחובות תתן קולה. האי קרא לאו רישיה סיפיה, ולאו סיפיה רישיה. אלא חכמות בחוץ תרנה, כד נגיד ממוחא סתימאה דאריך אפין, למוחא דזעיר אפין, באינון נימין. כאלו מתחבראן לבר, תרין מוחין, ואתעביד חד מוחא, בגין דלית קיומא למוחא תתאה, אלא בקיומא דמוחא עלאה. וכד נגיד מהאי להאי, כתיב תתן קולה חד.

פירוש הסולם

צג) תאנא מאי דכתיב וכו׳: למדנו, מה שכתוב, חכמות בחוץ תרנה, ולבסוף כתוב, ברחובות תתן קולה. מקרא זה אין ראשו סופו, ואין סופו ראשו, שמתחילה אומר חכמות לשון רבים, ולבסוף אומר, קולה לשון יחיד. ומשיב, אלא חכמות בחוץ תרנה, שאומר לשון רבים, הוא, כשנמשך החכמה ממוח הסתום דא״א באלו הנימין, דשערות רישא, אל המוח דז״א. שהוא כאלו מתחבר בחוץ, במקום ז״א, שהוא מחוץ לא״א, ב׳ מוחין, דהיינו חכמה דא״א וחכמה דז״א, ונעשים מוח אחד, משום שאין קיום למוח התחתון דז״א, אלא בקיום מוח העליון דא״א, וע״כ נאמר חכמות, להיותם ב׳ חכמות. ואחר שנמשך מזה לזה, דהיינו אחר שחכמה דז״א כבר קבלה החכמה ממוחא סתימאה, כתוב, תתן קולה, שהיא חכמה אחת. חכמה דז״א.