זהר

צג) ואמאי אתקריאת מן, בגין דכלא לא ידעו מה הוא. דנחית לון קודשא בריך הוא מן, דאיהו כזרע חוור, ועינו כעין הבדלח. דאיהו חוור מסטרא דימינא, וטעמו כצפיחית בדבש, מסטרא דשמאלא. מה הוא כליל מי׳ אתוון, דאינון יו״ד ק״א וא״ו ק״א. ודא מנא דאורייתא, וסליק לחשבן מ״ה, ולא ידעו מ״ה הוא.

פירוש מעלות הסולם

צג) ואמאי אתקריאת מן וכו׳: שואל, ולמה נקראת השפע הבאה ע״י הכרעת המסך דחירק, מן. ומשיב, משום שכולם לא ידעו מה הוא. כי הקב״ה הוריד להם מן שהוא כזרע לבן, ועינו כעין הבדולח. שהוא לבן מבחי׳ הימין, וטעמו כצפיחית בדבש, מבחי׳ השמאל. מה, הוא כלול מעשר אותיות, והם יו״ד ה״א וא"ו ה״א, היינו ז״א במוחין דגדלות שיש בו ע״ס, כי החסד עלה לחכמה וגבורה לבינה, ויש לו ג״ר. וזה מן של תורה, כי ז״א נקרא תורה. ועולה למספר מ״ה, ולא ידעו מה הוא.
פירוש. סוד המן הוא הארת חכמה הנמשכת ממוחא סתימאה שהיתה הארת חכמה בחסדים שבו כעין האדמומית שבעין הבדולח, הרומזת אל הדינין המופיעים יחד עם החכמה המענישים את הרשעים הרוצים להמשיך את החכמה ממעלה למטה. ואנו מוצאים שהיו ב׳ טללים במן, טל אחד תחת המן כמ״ש בפרשת בהעלותך וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו. וטל אחד מלמעלה המכסה על המן עד הבקר כמ״ש בפרשת בשלח, ובבקר היתה שכבת הטל וגו' ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק ככפור על הארץ. וכן כתוב בפרשת בהעלותך שהיה צבע במן, שכתוב ועינו כעין הבדלח, שצבע אדמומי מתנוצץ בו, ובפרשת בשלח כתוב והוא כזרע גד לבן, דהיינו בלי צבע כלל. והנה מבואר בזהר בראשית א׳ דף ט״ו אות ט׳ בפירוש הסולם, ענין ג׳ מיני זריעות שהם מיני מיעוטים ודינים, בג׳ קוים, המכונים ג׳ נקודות חלם שורוק חירק, ועיקרם הוא בב׳ הקוים ימין ושמאל, שהזריעה שבקו הימין ה״ס מיעוט ג״ר שנעשה בו מחמת עלית מלכות לבינה. והזריעה שבקו השמאל היא, החשך והקפאון שנעשו בהארת החכמה שבו טרם שנתייחד עם קו הימין. ב׳ הזריעות הללו של הימין והשמאל, ה״ס הטללים של המן הנמשכים ונוזלים מהם, הטל שהיה תחת המן, נמשך מן הזריעה שבקו הימין, והטל שמלמעלה המכסה את המן נוזל מן הזריעה שבקו שמאל.
והטל שתחת המן, שהוא סוד מיעוט ג״ר שבקו ימין, משך אליו את המן, שמקורו הוא חכמה סתימאה דא״א, הנקראת טלא דבדולחא, כדי לקבל ממנו הארת החכמה שבו, ולהשתלם על ידו בג״ר החסרים לו. בסו״ה וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו, היינו בסבת הטל, להשלימו בהארת החכמה. והטל שממעל המן, שהוא נוזל מקו השמאל מהקפאון שבו, הוא צריך לגילוי החסדים, כי חסרון החסדים מקפיא את החכמה, (עי׳ זהר בראשית א׳ אות ש״א ובפירוש הסולם ד"ה ימא דקאפו). ולפיכך נבחן המן אליו, לבחינת חסדים בלבד בלי חכמה. ולכן נאמר כי לא ידעו מה הוא כי לא ידעו אם הוא חכמה, אם הוא חסדים. (עי׳ ז"ח פרשת אחרי אות ע״ח בפירוש הסולם מאמר ב׳ ג׳ סעודות שבשבת).
וזה אמרו ואמאי אתקריאת מן, סובב על סוד המן שאכלו ישראל במדבר ומפרש, למה נקרא שמו מן, בגין דכלא לא ידעו מה הוא, היינו בין אלו הנאחזים בקו הימין וחסר להם ג״ר שהוא הארת החכמה, ובין לאלו היונקים מקו השמאל, וחסר להם אור החסדים דנחית לון קב״ה מן, דאיהו כזרע חוור, ועינו כעין הבדלח, וכל אחד מן הקוים נשלם ע״י, במה שחסר לו. דאיהו חוור מסטרא דימינא, ונשלם בו הטל העליון בחכמה, וביחס לטל העליון נאמר בו והמן כזרע גד לבן, דהיינו בלי צבע כלל, כי חסדים הם נרמזים בלבן, היינו בלי צבע כלל, וביחס לטל התחתון נאמר ועינו כעין הבדלח, שהיה בו צבע אדמומי הרומז על הארת החכמה שבשמאל, שהיא אדומה מחמת הדינים שבה, לאלה הרוצים להמשיכה מלמעלה למטה, אבל וטעמו כצפיחית בדבש מסטרא דשמאלא לאלה שמקבלים אותה בדרך הקדושה ממטה למעלה, כדרך הארתו של קו השמאל היא כצפיחית בדבש, והשלימה לטל התחתון בג״ר שנקראים צפיחית בדבש.
ומפרש התקונים
מה הוא כליל מי׳ אתוון יו״ד ה״א וא״ו ה״א, שהמן הוא הארת המוחין דגדלות דז״א בע״ס שלמות הנרמזות בעשר אותיות של שם מ״ה, שיש בו חכמה וחסדים יחד, ודא מנא דאורייתא היינו מוחין דז״א הנקרא תורה וסליק לחשבן מ״ה שהוא מספר אדם שהוא ז״א, וכל אחד טעם בו מה שהיה רוצה בכדי להשלים בו, ולא ידעו מה הוא כי לא ידעו לקבוע אם הוא חכמה או חסדים.