פירוש הסולם
צב)
וכד מתערי ישראל לתתא וכו': וכשישראל מתעוררים למטה
בתקיעת שופר, קול ההוא היוצא משופר, בוטש באויר ובוקע רקיעים עד שעולה לאבן החזק ההוא, דהיינו הסטרא אחרא, המכסה את הלבנה, הוא משגיח ומוצא התעוררות הרחמים, אז סטרא אחרא ההוא שעלה ועומד למעלה ומכסה את הלבנה מתבלבל. אז עומד קול ההוא ומעביר את הדין ההוא, מן המלכות. וכיון שנתעורר הרחמים למטה במלכות, התעורר גם כן למעלה, שופר אחר עליון, שהוא בינה, ומוציא קול, דהיינו המוחין דז"א שנקרא קול, שהוא רחמים, ונפגשים קול בקול, רחמים ברחמים. כי בהתעוררות שלמטה, נתעורר גם כן למעלה.
ביאור הדברים.
בראש השנה, התעוררות הראשון שביום ד' דמעשה בראשית חוזר לעולם, דהיינו שהנוקבא נאחזת בקו שמאל, בלי ימין. (כנ"ל
פרשת נח אות צ"ח ע"ש בהסולם) ואז נמשכת ממנה דינים לעולם. כי מחמת היותה חכמה בלי חסדים אינה יכולה להאיר, וזה נבחן שהס"א מכסה אותה מכח מעשי התחתונים שאינם כשרים, שהם הרשעים הדבוקים בקו שמאל, וז"ש (
באות פ"ט)
ואי לא כשראן, כדין קיימא דלא נהיר וכו'. וסוד תקיעת שופר, ה"ס העלאת מ"ן דמסך דחירק שעל ידו מתמעט כח השמאל ומתיחד עם הימין, וז"ס קול שופר, כי קול רומז על ז"א, שנקרא קול, שה"ס קו האמצעי הכלול מג' קוין שה"ס אש מים רוח. וע"כ נתבלבלה הס"א המכסה את המלכות בכח קו שמאל, כי הקו שמאל נתמעט ואבד הג"ר שלו ומכ"ש הסטרא אחרא ששואב כחו ממנו, וז"ש,
כדין ההוא דסליק וקיימא לעילא אתערבב, שהארתו סר ממנו,
כדין ההוא קלא קיימא ואעבר ההוא דינא, שמעביר דין השמאל, שאינו חפץ להתיחד עם הימין, ועתה נכנע ומקבל חסדים מימין ונתגלה הרחמים במלכות. וז"ש,
וכיון דלתתא אתערו רחמי, הכי נמי לעילא אתער שופרא אחרא עלאה, ואפיק קלא דאיהו רחמי, שהבינה מתעוררת ומולידה המוחין דז"א הנק' קול, שה"ס קו האמצעי הממשיך המוחין דבינה, בסוד תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא, ונמשכים אל המלכות וז"ש
ואתערעו קלא בקלא רחמי ברחמי, שנפגשים הקול והרחמים מבינה, ונפגשים עם קו האמצעי והרחמים שיצא במלכות ע"י אתערותא דלתתא של קול שופר.
ובאתערותא דלתתא של קול שופר,
אתער הכי נמי לעילא, שנמשכים המוחין דבינה לז"א ומז"א אל המלכות, שמוחין אלו הם אתערותא דלעילא בסוד קול שופר. ששופר העליון ה"ס בינה, וקול שלו, הם המוחין דג' קוין הנמשכים ממנה, המכונים אש מים רוח.
