תוכן

צב) אמנם ר"ע, כיון להמשיך החסדים דאבא, וחשב ואמר, כי הלא הפגם אינו רק מפני הגבורות, שאוחזים בהם החיצונים כנ"ל. אמנם אם נמשיך הדעת דאבא בחי' החסד שבו, הנה הוא יעלה את החסדים דאמא בודאי. ואינו כמו בן עזאי שהיה צריך להוריד חכמה דאבא, שיעלה חכמה דאמא, ואחר כך חכמה דאמא תעלה את החסדים, כי רחוקים הם ממנו מאד. אמנם כאן בהורדת חסדים דאבא, ימשיכו דרך קו המישור את החסדים בודאי, ואז יעלו מאליהם החסדים עם הגבורות כנ"ל, כי הגבורות הם נוקבא, ובהם כתיב ואליך תשוקתו, ובזה ניתקן כל מה שפגמו בן עזאי ובן זומא. וז"ס ר' עקיבא נכנם בשלום ויצא בשלום. פי': כי היסוד לעולם נקרא שלום, והוא נכנס לפרדס ע"י שלום, והוא הוריד השלום העליון שהוא יסוד אבא, והמשיך יסוד התחתון שלום דאמא, והעלהו למעלה, ותיקן הכל.