זהר

צב) וירא והנה באר בשדה, רזא איהו, דחמא האי באר לעילא, דא כגוונא דא, כתיב שלשה עדרי צאן רובצים עליה, אי אינון שלשה, אמאי כתיב, ונאספו שמה כל העדרים. אלא, אינון שלשה: דרום, מזרח, צפון. דרום מהאי סטרא, וצפון מהאי סטרא, ומזרח בינייהו, ואלין קיימין על האי באר, ואחידן ליה, ומליין ליה, מאי טעמא, בגין, כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים. היינו דכתיב, ישקו כל חיתו שדי.

פירוש הסולם

צב) וירא והנה באר בשדה: הוא סוד. כי ראה את הבאר של מעלה שהיא הנוקבא, זה כעין זה, כלומר שהבאר של מטה היתה מכוונת כנגד הבאר של מעלה.
כתוב והנה שלשה עדרי צאן רובצים עליה: משמע שג' עדרי צאן הם בקביעות על פי באר. ושואל, אם הם שלשה למה כתוב אח"כ ונאספו שמה כל העדרים. שמשמע שיש עוד עדרים. ומשיב, אלא הם שלשה ולא יותר. שהם דרום מזרח צפון, דהיינו חסד ת"ת גבורה, דרום, מצד זה בימין, וצפון מצד זה בשמאל, ומזרח, שהוא קו אמצעי, מכריע ביניהם. ואלו עומדים על באר הזו, ומתאחדים בה, וממלאים אותה. מה הטעם שמשקים אותה, משום כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים, דהיינו נשמות התחתונים שבבי"ע, היינו שכתוב, ישקו כל חיתו שדי, שהם הנשמות שבבי"ע. ובזה מיושב משה"כ, ונאספו שמה כל העדרים, שכונתו, על כל הנשמות שבבי"ע. אבל המשקים את הבאר, הם רק שלשה בלבד. שהם ג' הקוין חג"ת.